בשנים האחרונות התבטאו סופרים, פליטים ומנהיגים פלסטינים אודות האחריות שיש לתלות בהנהגה הערבית בעולם ליצירת בעיית הפליטים. לפי התבטאויות אלה, ההגירה הערבית ההמונית מארץ ישראל נעשתה ברצון, תוך ציות לדרישות ההנהגה הערבית. דברים אלה סותרים את דברי הפלסטינים הטוענים כי מאות אלפי ערבים גורשו מישראל בשנת 1948.

בראיון זה, תושב מחנה פליטים מבוגר, משחזר את הסיבות לעזיבת משפחתו את ישראל במהלך מלחמת 1948, והפיכתם לפליטים:
 

"התמונה הזו צולמה שבוע לפני שיצאנו מעין כרם, בחודש יוני 1948 מול ביתנו שם. תחנות הרדיו של המשטרים הערביים שבו ואמרו לנו: 'התרחקו מהחזית. זה עניין של עשרה ימים או שבועיים לכל היותר ונשיבכם לעין כרם.' ואנחנו אמרנו לעצמנו: 'זו תקופה ארוכה מאוד. מה זה? שבועיים? זה הרבה מאוד!' ככה חשבנו. ועכשיו חלפו 50 שנה."
 

[הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 07/07/2009]
 

היבט נוסף של ההיסטוריה של הפליטים הערבים הוא הגבלת זכויותיהם, הפוליטיות וההומניטאריות, של תושבי מחנות הפליטים בידי הרשות הפלסטינית עצמה. זאת, כדי למנוע את היטמעותם הטבעית חזרה בחברה הפלסטינית.