פרסומי PMW
הרשות הפלסטינית מתארת את מותו של רוצח תלמידי הישיבה כ"חתונה" ומבטיחה לחגוג אותו
Share |
הרשות הפלסטינית מתארת את מותו של רוצח תלמידי הישיבה כ"חתונה" ומבטיחה לחגוג אותו

איתמר מרכוס וברברה קרוק

הקדמה
העיתון הרשמי של הרשות הפלסטינית מתאר את הרוצח של שמונת תלמידי ישיבת מרכז הרב בירושלים כ"חתן" ואת קבורתו כ"מסיבת חתונה." המאמר בעיתון אל-חיאת אל-ג'דידה שבחסות מחמוד עבאס* מתאר את האווירה בעיירה ממנה הגיע הרוצח:

"בכל יום משבעת הימים שחלפו היו כולם במצב של ציפייה... והכינו את עצמם לתהלוכת החתונה... הידיעה הייתה כרעם ביום בהיר עבור אלפי הממתינים, החתן נקבר בבוקר, ללא מסיבה וללא תהלוכת חתונה גדולה שהם תכננו בדמיונם."
 
צה"ל החליט לחייב קבורה לפני עלות השחר, על מנת למנוע חגיגות המוניות של הרצח ושל הרוצח. אף על פי כן נודר היומון של הרשות כי החגיגות יימשכו:

"אך החתונה לא תסתיים כך... היא תימשך שלושה ימים רצופים בהם תקבל אל-סוואחרה [העיירה] את כל הבאים לברך את החתן ותתלה את תמונותיו כשהן מחובקות בדגלי המולדת."

המושג "חתונה" משמש לעיתים קרובות בחברה הפלסטינית לתיאור מותם של השהידים [מי שמתו למען אללה], אשר לפי המסורת המוסלמית יתחתנו עם 72 עלמות חן כהות-עיניים (בתולות) בגן-עדן.

להלן מספר דוגמאות:

ספר לימוד חדש:
"מולדתי! לא אבכה בכלולות האלה, שהרי ערביותנו אינה מתירה לנו לבכות את השהידים."
[שפה ערבית ומדעי הלשון, כיתה י"ב, עמ' 13, 2006]
 
סרטון המתאר את פגישת השהיד עם בתולות גן-העדן:






אימהות חוגגות את מות בניהן כחתונה:
שאלה: "הם [הישראלים] מאשימים את האם הפלסטינית שהיא שונאת את ילדיה ומדרבנת אותם למות."

תשובה: "לא, אנחנו לא מדרבנות את ילדינו למות. אנו מעודדות אותם לשאהדה למען המולדת, למען אללה. איננו אומרות לאמהות השהידים 'באנו לנחם אותך,' אלא 'באנו לברך אותך על חתונת בנך.' אנו מחלקים שתייה, ממתקים. השבח לאללה, האבל שלנו הוא [שמחת] החתונה."
[טלוויזיה פלסטינית, 17/11/2007]

להלן המאמר מתוך יומון הרשות הפלסטינית, המתאר את מות המחבל כחתונה:
כותרת: "חתן ירושלים, אבו דהיים, הולך ללא תהלוכת חתונה"
"תושבי עיירת אל-סוואחרה - ג'בל-מוכבר - הופתעו מקולות הרמקולים שפרצו מצריחי המסגדים, שהודיעו כי חתן ירושלים, השהיד [מי שמת למען אללה] עלאא' אבו-דהיים [המחבל שרצח 8 צעירים בישיבת מרכז הרב], הלך מבלי שישתתפו בתהלוכת החתונה שלו.
שבוע שלם של המתנה, בית האבלים שקדושתו חוללה, וחיילים מתפרסים בכל רחוב, כליהם הצבאיים מתגרים בכולם... אבל, [העיירה ג'בל] מוכבר לא התעייפה מההמתנה ונשארה נאמנה למחויבותה לחתן.
בכל יום משבעת הימים שחלפו היו כולם במצב של ציפייה... והכינו את עצמם לתהלוכת החתונה... בשעה חמש בבוקר פרצו קולות מצריחי המסגדים.. הידיעה הייתה כרעם ביום בהיר עבור אלפי הממתינים, החתן נקבר בבוקר, ללא מסיבה וללא תהלוכת חתונה גדולה שהם תכננו בדמיונם... החתן הלך בלי להיפרד בשלוש לפנות בוקר. פרצופים כעוסים... שמביעים את עצבותם על כך שנמנע מהם מלהשתתף בתהלוכת החתן ומללוותו לבית הקברות של העיירה...
חיילי הכיבוש הסתננו מספר שעות לפני עלות השחר, הובילו מספר מבוגרים לבית הקברות ומנעו מהיתר שנמצאו במקום מלהשתתף, אפילו מהעיתונות מנעו מלהשתתף... רצו שזו תהיה חתונה אילמת, עצובה, מוסתרת ללא קול, כשהם חושבים שכך תשכח ירושלים את חתנה... אך החתונה לא תסתיים כך... היא תימשך שלושה ימים רצופים בהם תקבל אל-סוואחרה [העיירה] את כל הבאים לברך את החתן ותתלה את תמונותיו כשהן מחובקות בדגלי המולדת."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 14/03/2008]

דוגמאות נוספות לתיאור האמונה כי השהיד זוכה לחתונה:

ראניה דיאב מספרת כי פיגוע-ההתאבדות שתכננה היה מזכה אותה להיות אחת מעלמות-החן שזכאיות להינשא לשהיד:
שאלה: "לו היית מצליחה לבצע את הפעולה, מה היה הגמול שלך?"
תשובה: "הייתי זוכה לגמול מאללה בגן-עדן. הרי נאמר... ששהידה זוכה להיות מיפות-העיניים שבגן עדן והיא מתחתנת עם שהיד."
[ערוץ 1, 10/2004]

אם מסבירה: בני לא מצא כלה בעולם הזה, הוא חתן עם בחורות גן-עדן:
"הוא תמיד חלם על השאהדה, שהייתה מטרתו החאת והיחידה בחיים. אמרתי לו, 'יקירי, כולנו רוצים להיות שהידים.' הוא ענה, 'בכל העולם הזה, אין מישהי שאני חושב להינשא לה. אני רוצה להתחתן עם [עלמות גן-העדן] שחורות העיניים.' אמרתי: אני מאחלת לו שאהדה אם זה מה שהוא חושב."
[טלוויזיה פלסטינית, 21/01/2003]

מנהיג דתי ברשות הפלסטינית מסביר ש-72 בחורות כהות-עיניים הן הגמול לשהיד:
"[אלוהים] מברך את דם השהיד ומוחל לו [על החטאים], כבר עם טיפת הדם הראשונה. איזה יופי. [השהיד] נכנס לגן-עדן, והוא מוגן מפני המורא הגדול [מוראות יום הדין], והוא נישא עם 72 עלמות-חן שחורות עיניים."
[טלוויזיה פלסטינית, דרשת יום ו', 03/11/2006]

______________________________________________________________

*בינואר 2007, מיד לאחר זכיית החמאס בבחירות אך טרם החלפת השלטון, העביר מחמוד עבאס (אבו-מאזן) למשרד הנשיא את האחריות על הטלוויזיה והעיתונות הפלסטינית. כיום, כל המתפרסם בטלוויזיה ובעיתונות הפלסטינית הרשמית עדיין תחת אחריותו הישירה של משרד הנשיא, מחמוד עבאס.