פרסומי PMW
האם ראוי שמעריץ מחבלים רוצחים יוזמן לבית הנשיא?
Share |
האם ראוי שמעריץ מחבלים רוצחים יוזמן לבית הנשיא?
 

אחמד טיבי השתתף בשנה שעברה באירוע לכבוד הרוצח המורשע

מרואן ברגותי, והתגאה בחברותו עם מנהיג הטרור

 

-   טיבי על המחבל ברגותי: "המפקד, הסמל, הלוחם והחבר... אחי מרואן"

 

-   זו הפעם השלישית שבה מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מתעד את טיבי מביע הערצה או לגיטימציה לטרור ולמחבלים

 

-   בעוד שברגותי במעשיו מהווה סמל ודוגמה למנהיג שהוביל טרור ורצח, טיבי רואה בו סמל חיובי ודמות נערצת

 
איתמר מרכוס
 
[הערוץ הישיר של טלוויזיית הרש"פ, 16/04/2018]
 
עד כמה ברורה ובוטה צריכה להיות האהדה והתמיכה של חבר כנסת כלפי מחבלים, כדי שיאבד את הזכות  לבוא לבית הנשיא ולהיות חלק מתהליך בחירת ממשלת ישראל? זוהי שאלה עקרונית ודחופה, עקב הידיעות שח"כ אחמד טיבי עומד להשתתף היום במשלחת הח"כים מהרשימה המשותפת בבית הנשיא, ולאור דבריו של טיבי כי הוא מעריץ רוצח מורשע ומנהיג טרור. 
 
טיבי השתתף בשנה שעברה באירוע של הרש"פ שהוקדש כולו לכבוד המחבל מרואן ברגותי, אשר הורשע ב-5 מעשי רצח. טיבי לא רק השתתף כצופה באירוע, אלא גם נשא דברים לכבוד המחבל והתוודה על החברות העמוקה שביניהם ועל ההערצה שיש לו כלפי ברגותי. בעיני טיבי, המחבל ברגותי הוא:

"המפקד, הסמל, הלוחם והחבר... אחי מרואן"; "אסיר פוליטי" אשר לא נעצר אלא "נחטף". 
 
 
ברגותי היה מנהיג התנזים, זרוע טרור של פת"ח שהוציאה לפועל עשרות פיגועים בין השנים 2005-2000. ברגותי עצמו פיקח והורה על ביצועם של פיגועי טרור, והוא הורשע בתכנון רציחתם של 5 בני אדם בשלושה פיגועי ירי.  

(אין תמונה)
יואלה חן (45) נרצחה ב- 15/01/2002 על ידי מחבלים פלסטינים בפיגוע ירי בתחנת דלק בגבעת זאב, ליד ירושלים, שבוצע בהוראת מרואן ברגותי.
אלי דהן (53) נרצח בפיגוע ירי ודקירה במסעדת "סי פוד מרקט" בתל אביב ב- 05/03/2002, שבוצע בהוראת מרואן ברגותי.
יוסף הבי (52) נרצח בפיגוע ירי ודקירה במסעדת "סי פוד מרקט" בתל אביב ב-05/03/2002 שבוצע בהוראת מרואן ברגותי.
רס"ר משטרה סלים ברכאת (33) הסתער על המחבל במהלך הפיגוע ב-"סי פוד מרקט" בתל אביב, ונדקר למוות. הפיגוע בוצע בהוראת מרואן ברגותי.
הנזיר היווני ציפוקטקיס גרמנוס נרצח בפיגוע ירי על מכוניתו ב- 12/06/2001, שבוצע בהוראת מרואן ברגותי.

ביום השנה ה-16 למעצרו של ברגותי, הרש"פ ארגנה אירוע לכבוד המחבל, שבו טיבי ישב בשורה הראשונה לצד מנהיגי הרש"פ הנוכחיים.
 
בנאומו, טיבי לא חסך בדברי שבח והאדרה לברגותי, והדגיש את החברות שלו עם מנהיג ארגון הטרור. טיבי לא הסתיר את הערכתו לברגותי בתור "מפקד" התנזים. בעוד שברגותי במעשיו מהווה סמל ודוגמה למנהיג שהוביל טרור ורצח, טיבי רואה בו סמל חיובי ודמות נערצת.
 
להלן חלקים מדברי טיבי המביעים את הערצתו למחבל ברגותי:

"האחים בהנהגה הפלסטינית, אחותי אום אל-קסאם [אשתו של מרואן ברגותי], חבריו לדרך של מרואן ברגותי - המפקד, הסמל, הלוחם והחבר. אין זה קל עבורי לעמוד כאן פעם נוספת, כדי לדבר על מרואן כשהוא בכלא, לאחר 16 שנה מחטיפתו. התרגלתי למרואן ברמאללה, בביר זית, בנצרת, בתוניס ובכלא. על כן, הוא הפך להיות חלק מחיינו הלאומיים והאישיים... אנחנו מתמידים בביקור האסירים, ובמיוחד את אחי מרואן, עד שמנעו מאתנו זה לפני כשנה... כל מפגש עם מרואן, בין אם הוא איתי או עם אוסאמה או עם עמיתינו, היה מפגש מחשבתי, פורה, עם מסר ומשמעות. האיש הזה, אפילו כשהוא בכלא - ובזמן שהסוהר עומד במרחק של שנים או שלושה מטרים מאתנו - אתה מבחין שהוא רם בקומתו, במבטיו, בדיבורו...  בכלא הפוליטי-הלאומי, בייחוד בכלא הכובשים הזרים לתושבי הארץ הנכבשים, הרוב המוסרי הזה של הסוהרים בטל ומבוטל, וזאת משום שהחברה שמחוץ לכלא עומדת לצד האסיר, לצד הנאבק, לצד הלוחם, לצדו של מרואן, של כרים [יונס], של מאהר [יונס] ושל אחמד סעדאת, משום שהם סמלים המקריבים למען מולדתם. יום השנה למעצרו של מרואן מתרחש בו זמנית עם יום השנה ללכתו של מפקד היסטורי כביר, הוא אבו-ג'יהאד. העם הזה התרגל שמפקדיו האצילים, מוסרים את נפשם, או את חירותם כמחיר למען עמם ולמען חירות עמם. כיבד אותי - אם אנחנו נוגעים בפן האישי - כיבד אותי מרואן, חברי מרואן, לגשת בשמו, כדי לבקש את ידה של ביתנו מימאס מאל-טירה, טירה במשולש, לבנו, בננו קסאם. הרגשתי גאווה על שהוא כיבד אותי בכך, והרגשתי עצב, כיוון שהוא אינו יכול לגשת ככל אב, כדי לבקש את ידה של הכלה לבנו הבכור. כאלה הם אלו, הנלחמים ומשלמים את מחיר החירות. הם לא שמחים אפילו בשמחות קטנות, או בשמחה גדולה, והם לא רואים את נכדיהם אף לא פעם אחת. כזה הוא מרואן, כזה הוא כרים, כך כל אלה, אשר בסופו של דבר, בהכרח הם ימצאו את דרכם אל החירות... כהרגלם, אסירי החירות משחררים את בני החורין והחופשיים שמחוץ לכלא, וכזה הוא מרואן... ירושלים, שהייהוד מתפשט בה, זקוקה למי שיעמוד לצידה... בכדי שנשוב ונאשש את מה שודאי -  שירושלים היא בירת פלסטין הנצחית, על חומותיה, כנסיותיה, מסגדיה, אל-אקצא שלה וכנסיית הקבר שלה...  והיא היהלום שבכתר - בירת מדינת פלסטין. לא שכונה ולא שכונות - ירושלים! על עירה העתיקה, על כל מדרכותיה ורחובותיה."    
[הערוץ הישיר של הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 16/04/2018 (הדגשות העורך)]

כרים יונס ומאהר יונס, שאחמד טיבי "עומד לצדם," הם מחבלים-אסירים שרצחו את החייל אברהם ברומברג ב-1981. אחמד סעדאת, שטיבי "עומד לצדו" הוא מנהיג ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, אשר הורשע בגין פעילות טרור ונידון ל-40 שנות מאסר. לפי פרסומי "החזית העממית" בטלוויזיה הפלסטינית, סעדאת הוא האחראי על רצח השר רחבעם זאבי ב-2001, אך הוא לא נשפט על רצח זה. מי שטיבי מתאר כ"מפקד היסטורי כביר, הוא אבו-ג'יהאד" הוא רב המחבלים ח'ליל אל-וזיר, שלפי פרסומי הרש"פ אחראי לרצח 125 ישראלים לפחות.
 
את הדברים האלו אמר טיבי באירוע שהוקדש כולו לכבוד המחבל ברגותי, כאשר עצם השתתפות של חבר כנסת באירוע לכבוד מחבל היא בוודאי בעייתית לכשעצמה. מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" לא מצא בדברים של טיבי באירוע כל הסתייגות או גינוי לפיגועים שבגינם ברגותי הורשע, או בכלל לפיגועים שביצע ארגון התנזים, בהנהגת מרואן ברגותי או למעשי הרצח של המחבלים האחרים אשר טיבי "עומד לצדם."
 
כאמור, דברים אלו של טיבי המביעים הערצה למחבלים נאמרו רק בשנה שעברה, אך הם המשך של מקרים קודמים שפרסם מכון "מבט לתקשורת פלסטינית", שגם בהם טיבי הביע את עמדותיו של הערצה ומתן לגיטימציה לטרור:
 
ראיון של טיבי בטלוויזיה הפלסטינית בזמן מבצע 'חורף חם' של צה"ל ברצועת עזה ב-2008
 
בעקבות ירי טילים על ידי חמאס מרצועת עזה על אשקלון ושדרות, יצא צה"ל לתקיפה קרקעית נגד יעדים צבאיים ברצועת עזה בתחילת שנת 2008 (מבצע 'חורף חם'). בזמן העימות הצבאי של צה"ל ברצועת עזה, התראיין אחמד טיבי בטלוויזיה הפלסטינית דרך הטלפון, הצדיק את "ההתנגדות" לישראל בתור "זכות", והשווה את ה"התנגדות" של חמאס עם ה"התנגדות" של חזבאללה נגד ישראל - שהוא הצדיק גם אותה:
 
"אני מדגיש  כי ההתנגדות לכיבוש היא אפשרית, מותרת, ויתר על כן, היא אחת הזכויות של עמים הנתונים תחת כיבוש. כפי שפעל חיזבאללה וניצח בהתנגדות שלו."
 
טיבי הוסיף שיש עליות וירידות בשימוש ב"התנגדות":
 
"יש לבחון כל פעולה האם היא מקדמת את הסוגיה והאם היא מגנה על האנשים או לא."
 
  
 
נאומו של טיבי ב"יום השהיד" ב-2011 ברמאללה

טיבי השתתף באירוע של הרשות הפלסטינית לכבוד "יום השהיד" בשנת 2011, ושיבח מחבלים "שהידים": "בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה (מוות למען אללה - העורך). השהיד הוא אשר פורץ את הדרך, ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור. השהיד הוא סמל המולדת."
 

הגם שייתכן ויש מי שיטען שהמונח "שהיד" כולל לא רק מחבלים הרוגים (כגון מחבלים מתאבדים) אלא גם בלתי מעורבים שנפגעו אגב הלחימה, הרי שספק רב אם טיבי באמת סבור שאדם שנהרג באופן פסיבי יכול להיחשב למי ש"פורץ את הדרך ומשרטט בדמו את הדרך לחירות", אלא שכוונתו הברורה היא למחבלים. 

בנסיבות אלה, השאלה הבוערת היום היא האם על רקע דעותיו של טיבי והערצתו את ברגותי ומחבלים רוצחים אחרים, האם ראוי שהנשיא יקבל אותו בבית הנשיא?

אם בכל זאת ייפגש הנשיא איתו, נראה כי ראוי קודם שהנשיא יגנה את דבריו של טיבי, ויודיע לתקשורת שבכוונתו לדרוש מטיבי לחזור בו מהצהרת התמיכה וההערצה שלו ברוצח ברגותי, בטרם ישאל אותו על מי הוא ממליץ לראשות הממשלה.
 
להלן טקסטים ארוכים יותר מדברי טיבי:
 
ראיון של טיבי בטלוויזיה הפלסטינית בזמן מבצע 'חורף חם' של צה"ל ברצועת עזה ב-2008
 
אחמד טיבי: "אנו עומדים בפני מצב שהיה צפוי, של רצח יומיומי ופשע מלחמה נתעב, חלק מתוכנית מגרה של צבא הכיבוש ובראשו ברק. מה שקורה, מה שאנו שומעים ורואים הוא דבר שמבייש את הקהילה הבינלאומית, בייחוד כשאנו רואים את גופות הילדים ורואים את כמות האזרחים שנופלים... דעת הקהל הישראלית עומדת מאחורי ההנהגה הישראלית וצבא הכיבוש ותומכת בכל פשע שמבצעת ישראל בעזה תחת הכותרת 'הגנה עצמית'... מול השתיקה של הקהילה הבינלאומית, שמציגה את המצב כאילו שהוא מלחמה בין שני צבאות, צבא פלסטיני וצבא ישראלי.
אנו ניצבים בפני פשע מלחמה במלוא מובן המלה. תמונת התינוק מוחמד אל-ברעי לא הוצגה בתקשורת הישראלית. אפילו התקשורת הישראלית, בדרך הכיסוי [התקשורתי] שלה, משתתפת במזימה נגד הסבל הפלסטיני...
אני מדגיש שההתנגדות לכיבוש היא אפשרית, מותרת ויתר על כן, היא אחת הזכויות של עמים הנתונים תחת כיבוש. כפי שפעל חיזבאללה וניצח בהתנגדות שלו. בהתנגדות יש גאות ושפל. ההתנגדות היא פעולה שמקדמת את הסוגיה שאותה מייצג איש ההתנגדות. יש לבחון כל פעולה האם היא מקדמת את הסוגייה והאם היא מגינה על האנשים או שלא. אם הוכר בכך שזו תקופה של שפל ולא של גאות, או ההפך, הרי שזהו חלק מזכויות העמים להגנה עצמית, וההנהגה מגינה על העם, על האנשים ועל האזרחים, וזוהי חובתה של ההנהגה הפלסטינית."
[אחמד טיבי בראיון טלפוני בטלוויזיה הפלסטינית, 02/03/2008]
 
הנוסח המלא של נאומו של ח"כ אחמד טיבי באירוע של הרש"פ לכבוד "יום השהיד" ברמאללה, 9 בינואר 2011
 
המנחה: "נעבור עתה לנאום בני עמנו בפלסטין הכבושה לשנת '48, מפי הד"ר אחמד טיבי, ראש התנועה הערבית לשינוי."
טיבי: "בשם אללה הרחמן והרחום, שלום עליכם ורחמי אללה וברכותיו. בני משפחות השהידים והשהידות, אחיי בהנהגה הפלסטינית, באתי אליכם מהחצי השני של התפוז (כינוי שרומז על הערבים הישראלים - העורך) כדי להרכין ראשי בפני זכר השהידים ובפני משפחות השהידים וברכה לכם. בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה (מוות למען אללה - העורך). השהיד הוא אשר פורץ את הדרך, ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור. השהיד הוא סמל המולדת. ועליו אמר יקירנו, מחמוד דרוויש: 'בזכותו ובזכותם אתם תשכימו למולדת' מהגליל הנישא, מנצרת הגאה, מחיפה ועכו ויפו ולוד ורמלה, מאום אל-פחם העומדת איתן, מוואדי ערה, מטייבה האהובה שלכם, מהנגב העומד איתן - באנו להגיש לכם ברכה וכבוד, ברכת השהיד, ברכת התפארת - הברכה לכם לכולכם. הברכה לאדון השהידים, יאסר ערפאת. ברכה לסמל השני, המביט מכאן לשם, אל המשורר שלנו, מחמוד דרוויש. ברכות לאלפי השהידים במולדת ובניכר וברכות לשהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוק, אלה שהכובש רצה שיכנו אותם מחבלים, בעוד שאנו אומרים כי אין דבר נעלה יותר מאלה שמתו למען המולדת. לפני מספר ימים, בצעד שיש בו התרסה, קראתי את שמות שהידי הגדר, שם אחר שם, מעל במת הכנסת. זו הייתה תגובתי לניסיון ההתחמקות של הרוצח והרוצחים [מלשאת באחריותם ל]דם השהידה, ג'ואהר אבו רחמה. אשר נפלה מהגזים הרעילים שלהם, והצטרפה לאחיה השהיד, באסם אבו רחמה. ועל מנת להרים את קולנו - שם, כאן, ובכל מקום - ברכה לסמל ההתנגדות הגאה, כפר בלעין העומד איתן. ברשותכם, על מנת שיתאחדו התקוות והכאב והדם של העם האחד, אזכיר את השהידים של טבח כפר קאסם, והשהידים של יום האדמה, והשהידים של התפרצות אל-קודס ואל-אקצא, ואלה שאחריהם, לאחר שנת 2000 נפלו יותר מ-23 שהידים נוספים. ולכן אני מוצא חובה עליי לקרוא את שמות 13 השהידים של 'התפרצות אל-קודס ואל-אקצא' (כינוי למהומות האלימות סביב פתיחת מנהרת הכותל ב-1996), ואלה שאחריהם, אשר נפלו בגליל ובמשולש, מתוך הגנה על מסגד אל-אקצא, ועליכם ועלינו כולנו. ולהלן שמותיהם: וליד עבד אל-מונעם אבו סאלח מסכנין, מוחמד ר'אלב ח'מאיסי מכפר כנא, ראמז עבאס בושנאק מכפר מנדא, אחמד אבראהים סיאם ממועאויה, איאד סובחי לואבנה מנצרת, עלאא' ח'אלד נסאר מעראבה, אסיל חסן עאסלה מעראבה, עמאד פרג' ר'נאיים מסכנין, ראמי חאתם ע'רה מג'ת, מוחמד אחמד ג'בארין מאום אל-פחם, ווסאם חמדאן יזבכ מנצרת, עומר מוחמד עכאווי מנצרת, ונועל את הרשימה: מוסלח אבו ג'ראד מדיר אל-בלח, אשר נפל כשהיד באום אל-פחם. אחיות ואחים. אנחנו בני עם אחד, שאני משווה אותו תמיד למשולש גיאומטרי. הבסיס שלו הם הפלסטינים בגדה ובעזה. אתם. הצלע הארוכה הם הפלסטינים בפזורה. הצלע השלישית והקטנה ביותר הם הפלסטינים של 1948. נכון שהיא הצלע קטנה ביותר ושהם הקטנים ביותר במספר, אך בלעדינו, המשולש הזה לא היה משולש. אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם הזה. כפי שנהגנו לומר שוב ושוב ואני אומר שוב 'אילולא הייתי פלסטיני, הייתי בוחר להיות פלסטיני.' איננו טוענים, אחים ואחיות, שהעם הפלסטיני הוא הטוב ביותר בעולם, אולם אין בעולם עם טוב יותר מהעם הפלסטיני ולכן יש לכבד את השהידים שלו ויש לשחרר את אסיריו האמיצים. זוהי זעקה שאנו משמיעים מכאן ומכל מקום לשחרר את אסירי החירות, האלפים שיושבים בבתי הכלא של הכיבוש, שהסוהר שלהם רוצה לתייגם כמחבלים. בהיסטוריה של העמים - כל העמים - שהשתחררו, בווייטנאם, באלג'יריה ובכל מקום בעולם, בתי הכלא של העושק והכובש היו מלאים באסירי החירות, שהפכו למנהיגי העמים שהשתחררו. ברכות לאסירינו בבתי הכלא.'לחירות האדומה יש דלת שעליה דופקת כל יד מוכתמת בדם' (שיר של אחמד שווקי - העורך). אחיות ואחים, עמדנו בקשר עם האחים בהתאחדות הלאומית של משפחות השהידים לגבי עניין חשוב - גופות השהידים. חשפתי את העניין הזה לפני כמה שנים מעל בימת הכנסת, כאשר הגשתי שאילתה לשר הבריאות בעניין הוצאת איברים מגופות השהידים וגופות אחרות. הוא לא הכחיש זאת אז. הוא התחמק מלהשיב, ומאוחר יותר התברר שמה שאמרנו היה נכון. זהו אחד העניינים החשובים ביותר שאנו עדיין עוקבים אחריהם. אנו עוקבים אחריו עם אחיכם כאן, בהתאחדות משפחות השהידים, אך אנו עוקבים אחריו [גם] שם, וטוב שהעניין הגיע לעולם באמצעות דיווח בעיתונים העולמיים והמערביים. מדינה שטוענת שהיא דמוקרטית תתייחס כך לגופות השהידים? לפיכך, זו זכות וחובה להשיב את הגופות הללו למשפחותיהן, כדי שירוו את אדמת המולדת הזו. אחיות ואחים, הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לתת לשהידים שלנו, לאלו שהקריבו את חייהם למען חירות המולדת ועצמאותה הוא אחדות לאומית. הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות למען השהידים הללו הוא לשים קץ למצב הפילוג (הפנים פלסטיני, בין פת"ח לחמאס - העורך) שפיצל את הכוח ופורר את המולדת, ושממנו הרוויחו רק אויבי האומה הזו והעם הזה, שצחקו ולגלגו. אספר לכם סיפור שקרה לי בכנסת. כשהחלו העימותים בעזה בין פת"ח לחמאס עבר לידי אחד מאנשי הימין הקיצוני אשר איננו מתרועעים בדרך כלל. אמר לי: "אני יכול לומר לך משהו?" הנהנתי בראשי. אמר: 'זאת הפעם הראשונה שבה אני מאחל הצלחה לשני הצדדים.' וזאת כאשר איש ירה על רעהו וכאשר פלסטיני נפל מאש פלסטינית. חשתי כלימה אז ואני עודני חש כלימה היום. אני אומר זאת מתוך כאב, משום שאנו רוצים שהמולדת הזו תתאחד. האתגר הגדול ביותר שניצב מולה הוא הכיבוש, והשהידים הללו הקריבו את חייהם כדי שהמולדת תשוחרר. מה נפלא העם הזה, שמנהיגו נפל כשהיד. ונפלו כשהידים אנשי ההנהגה ואלפי פעילים. כך נבנית אגדת עם, אשר רוצה להשתחרר. והעם הזה, ברוחו, יכול רק לנצח. אחיות ואחים. לאחר שאני וסאלח ראפת (איש הוועד הפועל של אש"ף - העורך) ציטטנו את יקירנו מחמוד דרוויש, אני נזכר בדברי [המשורר העיראקי] אל-ג'וואהרי על יום השהיד ועל יום השהידים: 'יום השהיד, ברכות לך. בזכותך ובזכות המאבק, ההיסטוריה נרשמת בזכותך ובזכות הקורבנות האצילים מתנוסס בגאון נס החשבון והמספרים מתפארים בזכותך קם לתחייה הדור שתחייתו היא הכרחית ובזכותך נופלת אימה על העריצים.' אחיות ואחים, אתם זוכרים את תמונת הילד, פארס עודה, שיידה אבנים על הטנק. התמונה הזאת נכנסה להיסטוריה ולא יצאה ממנה. הילד הזה מת כשהיד שמונה ימים לאחר שצולמה התמונה הזאת הוא מת כשהיד בעודו מדקלם את השיר: 'גם אם ישברו את עצמותיי- אני לא מפחד, גם אם יהרסו את הבית- אני לא מפחד.' העם הזה, עם הרוח הזו, לבטח ינצח. ברכות לשהידים הילדים! ברכות לשהידים הילדים, אשר נפלו מאש הטנקים של המדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית ומכנה את בני החורין כמחבלים. גורלם של העריצים יהיה רק להישבר, וגורלו של העם הזה יהיה רק להשתחרר. מי שרואה את קבר השהיד הוא עד. ועל המצבה הזאת נכתב, ונקרא זאת כולנו יחדיו: 'התפארת והנצח לשהידים הטהורים שלנו, ועיניי הפחדנים לא ידעו מנוחה.'"
[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ 09/01/2011 (הדגשות העורך)]