[מתוך ראיון שהעניקה חברת הכנסת זועבי במהלך מבצע 'צוק איתן' לעיתון כל אל-ערב. עורך הראיון: זידאן ח'לאילה] כותרת: "חברת הכנסת זועבי: לשאלת הניצחון תהיה תשובה אם המצור יוסר מעל הרצועה והבכירים הישראלים יועמדו לדין כפושעי מלחמה" "...ש. במבט לאחור, אינך מרגישה שהיית [צריכה] לנסח את תשובותיך בצורה אחרת במהלך הראיון לעיתונות שבו אמרת כי החשודים בחטיפת הנערים היהודים – כפי שטוענת ישראל – אינם טרוריסטים? ת. עצם העלאת השאלה משקפת אופי חלש. הקורבן אינו מתחרט כאשר הוא נאבק. אל לקורבן להתבייש מקולו הרם, אלא עליו להתבייש לשתוק. אינני נתקפת תחושת חרטה כלשהי או נכונות כלשהי לחזור בי. להפך, חזרתי על כך שבע פעמים ואחזור על כך פעם נוספת: אינני יכולה להתייחס למאבק הפלסטיני כטרור, משום שהוא פשוט אינו טרור, אלא מאבק צודק ולגיטימי של עם מקופח. כמו כן, לא אגשים את חלומם של הישראלים בכך שאאמץ את מושגיהם ומונחיהם הפשיסטיים והקולוניאליים. ש. האם אינך חושבת שעדיף להשתמש בשיח חכם יותר, אך עדין יותר, כדי להשיג את אותה תוצאה? ת. את 'השיח החכם' קובע הקורבן. השיח שמקובל על המדכא אינו השיח החכם, אלא השיח הכנוע. שינוי הטון והמינוחים כך שיהיו מקובלים על ישראל לא ישיג את התוצאה שבה אני רוצה, לא יעביר את המסר, ולא יהלום את שיטות הדיכוי והטרור שמיישמת ישראל... ש. האם את סבורה שההתנגדות בעזה ניצחה? ת. מוקדם לענות על שאלת הניצחון או התבוסה, משום שכעת משלימים את המערכה הצבאית במערכה מדינית, אך לשאלת הניצחון תהיה תשובה אם המצור יוסר מעל הרצועה וישראל תועמד לדין בתור פושעת מלחמה. זה הניצחון שיהיה שקול כנגד ההקרבה של 1,880 שהידים ועשרות אלפי פצועים. עם זאת, אני יכולה לקבוע כי ישראל הובסה מבחינה צבאית ולא השיגה אף אחת ממטרותיה המוצהרות, אפילו לא את הצנועות [ביניהן]. לעומת זאת, העמידה האיתנה האגדית של ההתנגדות ושל העם שהתלכד איתה היא הצלחה וגבורה. ישראל בעצמה הודתה כי התפקוד של חמאס היה מפתיע, הן מבחינת יכולתו הארגונית והן מהבחינה הצבאית... העמידה האיתנה הזו מבהירה כי יש הכוח הישראלי מוגבל, וכי אי אפשר לחסל את רצונה של ההתנגדות. מטרתה הבסיסית [של העמידה האיתנה] היא הסרת המצור וחירות לעם הפלסטיני..."
