מאמר בnrg על הטלוויזיה הפלסטינית מראיין את איתמר מרכוס, מנהל "מבט לתקשורת פלסטינית", על חינוך לשנאה בטלוייזית הרש"פ - PMW in the Media

כותרת ראשית: "חינוך לרצח יהודים": הצצה לטלוויזיה הפלסטינית
כותרת משנית: מחבלים מתראיינים באולפן, האסירים מוצגים כקדושים מעונים, וישראל מוגדרת כפושעת מלחמה. כתבנו זפזפ בטלוויזיה של הרשות הפלשתינית, וגילה אילו סיפורים מוצאים את דרכם לצופה

מבחינת איתמר מרכוס, העומד בראש המכון ‘מבט לתקשורת פלסטינית‘, חינוך הילדים הוא הבעיה האמיתית. "אנחנו מחפשים תמיד התבטאות של שלום בתקשורת הפלסטינית ומוצאים הרבה חינוך לשנאה", הוא מספר. "יש עשרות בתי ספר, רחובות ומוסדות שנקראים על שמות של שאהידים ומחבלים. בטלוויזיה הממלכתית בחרו לבקר בבית ספר על שם דלאל מוגרבי, המחבלת שהנהיגה את חוליית המחבלים שביצעו את הפיגוע בכביש החוף שבו נרצחו 35 [הע' עורך - 37] ישראלים בשנת 1978. ראיינו שם ילדות שהתגאו בה ואמרו שהיא גיבורה ושהן רוצות להיות כמותה. היה גם טורניר כדורגל על שם אותה מחבלת, הרשות מחדירה ומחנכת שלהיות שאהיד זה דבר מכובד ורצוי. היא בעצם מגדלת עוד עשרות דלאל מוגרבי".

מרכוס דוחה את הטענה לפיה מדובר בנרטיב פלסטיני. "כשהילדים רואים תוכנית שבה מכנים את היהודים קופים וחזירים שגרועים מכל הנבראים, ומאשימים את היהודים שרצחו את אללה, הילד גדל עם הבנה שיהודי הוא מפלצת ואויב שלו ושל כל העולם", הוא אומר. "לומר שמדובר בנרטיב זה לכבס את המציאות שבה הרשות הפלסטינית מחנכת לרצח יהודים ולשנאת יהודים. התקשורת היא רק קצה הקרחון של החינוך ברשות הפלסטינית. ולכן, כשאומרים מפגע בודד, אני מוחה. אין דבר כזה מפגע בודד - יש אדם שעובר שנים של חינוך לרצח יהודים."