מבט על המהומה הפוליטית המתקרבת אחרי תום עידן עבאס

• יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן) הוא כמעט בן 86. הוא נמצא כעת בשנה ה-‏‏17 של הקדנציה הראשונה שלו בת ארבע השנים כיו"ר הרשות. בנוסף להיותו יו"ר הרשות ‏הפלסטינית, עבאס הוא גם ראש אש"ף וראש פת"ח. ‏

• באופן תאורטי, לאחר הסתלקות עבאס הרשות תצטרך לערוך בחירות כדי לקבוע מי יהיה יו"ר ‏הרש"פ.‏

• סקרי דעת קהל פלסטינים מראים כי המועמד המוביל לנצח בבחירות הבאות לראשות הרש"פ ‏הוא מרואן ברגותי, מחבל שהורשע בגין חלקו ברצח חמישה בני אדם ומרצה כיום חמישה ‏מאסרי עולם מצטברים.‏

• בבחירות כלליות, חמאס, ארגון טרור מוכרז בישראל ובעולם, יזכה, ככל הנראה, בשליטה ‏ברש"פ.‏

• בהיעדר תרבות דמוקרטית כלל, ייתכן בהחלט, כי עבאס יוחלף באחד ממנהיגי פת"ח האחרים ‏המתחרים לרשת את תפקידו.‏

יושב ראש הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס יהיה בן 86 בנובמבר‎ ‎הקרוב. לא ברור מי יחליף אותו, ‏אבל מה שבטוח הוא שהסתלקותו תעורר אי יציבות בעוד מספר דמויות בולטות מנסות למצב את ‏עצמן כיורשו.‏

חוסר הוודאות ביחס לגורל הרש"פ ולגורל השליטה ברש"פ, הופך את התכנון לטווח הקצר והארוך ‏לכמעט בלתי אפשרי, וזאת הן ביחס לאזור יהודה ושומרון והן, ובהרחבה, לרצועת עזה. הבעיה הופכת ‏סבוכה יותר לנוכח העובדה שעבאס אינו מחזיק בתפקיד מרכזי אחד, אלא בשלושה: יו"ר הרשות; ראש ‏הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף); וראש פת"ח.‏

בדוח זה נבחן כל אחד מהתפקידים הללו, וכיצד מאבק הירושה בכל אחד מהם עלולה להשפיע על ‏הפוליטיקה הפלסטינית.‏

עבאס כיו"ר הרשות

הרשות הפלסטינית הוקמה בשנת 1994 בעקבות "הסכמי אוסלו", שם גנרי שניתן לסדרת הסכמים ‏שנחתמו בין ישראל לארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף) משנת 1993 עד לשנת 1995. ההקדמה ‏ל"הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני ביחס לגדה המערבית ורצועת עזה" משנת 1995, הגדירה את ‏הרשות הפלסטינית כ"ממשל עצמי בשלב הביניים... עבור העם הפלסטיני בגדה המערבית וברצועת ‏עזה, לתקופת מעבר שלא תעלה על חמש שנים... אשר תוביל להסדר קבע המבוסס על החלטות ‏מועצת הביטחון 242 ו- 338."‏

בפועל, בעוד תקופת הביניים של חמש השנים הסתיימה ללא הסדר קבע לפני שנים, הרש"פ המשיכה ‏בפועל לתפקד כגוף השלטוני הפלסטיני.‏

על מנת לבחון את השאלה מי יכול להחליף את עבאס כיו"ר הרש"פ, מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" ‏ניתח סקרי דעת קהל שנערכו על ידי המרכז הפלסטיני למחקר מדיניות וסקרים (‏PCPSR‏) מאז 2017. ‏הסקרים מספקים צוהר למגוון נושאים הנוגעים לחברה הפלסטינית, כולל, בין היתר, עמדות והעדפות ‏פלסטיניות לתפקיד יו"ר הרשות והרכב המועצה המחוקקת הפלסטינית - כלומר פרלמנט הרש"פ.‏

הסקרים מראים באופן עקבי כי המועמד המועדף להחליף את עבאס הוא מרואן ברגותי. ברגותי הוא ‏מחבל מורשע, שמרצה חמישה מאסרי עולם רצופים בכלא הישראלי. הוא הורשע בשנת 2004 על ידי ‏בית המשפט המחוזי בתל אביב על כך שעמד בראש גדודי חללי אל-אקצא - ארגון טרור מוכרז ‏בישראל, בארה"ב ובאיחוד האירופי - ובגין חלקו ברצח חמישה בני אדם. כדי שמרואן ברגותי יחליף ‏בפועל את עבאס, הרש"פ תדרוש שהנשיא הרצוג יעניק לו חנינה או הקלה מיוחדת בעונש, דבר בלתי ‏סביר בעליל

על פי הסקרים, המועמד המועדף אחרי ברגותי, הוא איסמעיל הנייה. הנייה הוא ראש הלשכה המדינית ‏של חמאס, שגם הוא ארגון טרור מוכרז בישראל, בארה"ב ובאיחוד האירופי.‏

מועמדים נוספים, ששמותיהם הוזכרו על ידי הפלסטינים שנשאלו במסגרת סקרי דעת קהל, להחליף ‏את עבאס כוללים:‏

‏• מוחמד דחלאן, בכיר לשעבר במנגנון הביטחון המסכל בעזה שהסתכסך עם מחמוד עבאס. מאוחר ‏יותר הוגש נגדו כתב אישום על ידי הרש"פ, והוא הורשע בהיעדרו בגין הונאה ונידון לעונש מאסר;‏

‏• יחיא סינוואר, מחבל-רוצח מורשע שעומד כעת בראש חמאס בעזה. הוא שוחרר במסגרת העסקה ‏לשחרור החייל החטוף, גלעד שליט;‏

‎• חאלד משעל, מנהיג נוסף של חמאס‏‎;‎

‎•‎ מוחמד אשתייה, ראש הממשלה הנוכחי ברש"פ‏‎;‎

‎• מוסטפה ברגותי (עצמאי);‏
‏ ‏
‏• סלאם פיאד, ראש ממשלה לשעבר ברש"פ.‏

בעוד דחלאן נהנה מתמיכת 6% ממשתתפי הסקר, האחרים נהנים כל אחד רק מ-2% תמיכה בלבד.‏

הגם שתפקיד יו"ר הרש"פ מחזיק בסמכויות הביצוע, בתיאוריה הגוף המחוקק העיקרי של הרש"פ ‏אמור להיות המועצה המחוקקת. על פי סקרי ה- ‏PCPSR‏, כאשר עבאס יסתלק וייערכו בחירות כלליות ‏למועצה המחוקקת, תהיה השליטה ברשות, ככל הנראה, בידי חמאס.‏

הואיל והתחזית לפיה ארגון טרור מוכרז ישתלט על הרש"פ נראית עגומה, הן לרש"פ והן לקהילה ‏הבינלאומית, "החדשות הטובות" הן כי לרש"פ חסרה כל מסורת דמוקרטית של ממש, וזאת בלשון ‏המעטה.‏

בתיאוריה, החוק ברש"פ קובע כי יו"ר הארגון ייבחר בבחירות כלליות אחת לארבע שנים, ושהיו"ר ‏הנבחר יכול לכהן בתפקיד למשך שתי קדנציות בלבד. בפועל, ב-25 השנים האחרונות התקיימו ‏בחירות לתפקיד יו"ר הרש"פ רק פעמיים.‏

יאסר ערפאת נבחר בבחירות הראשונות בשנת 1996, ונשאר בתפקידו עד למותו בשלהי שנת 2004. ‏עבאס נבחר בשנת 2005 וכיום הוא נמצא בשנה ה-17 לכהונתו הראשונה בת ארבע שנים.‏

באופן דומה, חוק הרש"פ קובע כי המועצה המחוקקת תיבחר במסגרת בחירות כלליות. חברי המועצה ‏נבחרים לכהונה בת ארבע שנים. למרות החוק, מאז שהוקמה הרש"פ, לפני למעלה מ-26 שנים, ‏התקיימו בחירות כלליות לבחירות למועצה רק פעמיים. הבחירות הראשונות, שנערכו בשנת 1996, ‏נשלטו לחלוטין על ידי הרשימה של פת"ח שזכתה ב-55 מתוך 88 המושבים.‏

בבחירות השניות שנערכו בשנת 2006, זכתה חמאס ב-74 מתוך 132 המושבים, והקימה את ‏הממשלה.‏

למרות הניצחון, ימי ממשלת חמאס הנבחרת היו מוגבלים. בתחילת 2007, עבאס הדיח את הממשלה ‏הנבחרת והחליף אותה בממשלה טכנוקרטית, ללא שיוך מפלגתי. עם הזמן הוחלפה אותה ממשלה ‏טכנוקרטית באנשי מפלגת הפת"ח של עבאס.‏

חמאס לא היתה מרוצה מההדחה, ובקיץ 2007 השתלטה על רצועת עזה, ומאז היא ממשיכה לשלוט ‏בה.‏

המצב הנוכחי, שבו חמאס שולטת ברש"פ ברצועת עזה, ופת"ח שולטת במנגנוני הרש"פ בכל מקום ‏אחר, לא צפוי להשתנות. על פי סקרי ה- ‏PCPSR‏, הרוב המכריע של הפלסטינים מאמינים כי גם אם ‏חמאס תנצח בבחירות הכלליות הבאות, פת"ח לא תוותר על שליטתה באזורים ביהודה ושומרון ‏הנמצאים בשליטת הרש"פ, ואם פת"ח תנצח, חמאס לא תוותר על השליטה ברצועת עזה.‏

בדצמבר 2018 החליט עבאס לפזר את המועצה המחוקקת שנבחרה בשנת 2006. הצעד נועד להבטיח ‏שחמאס לא תשתלט על הרשות כפונקציה אוטומטית של חוקת הרשות.‏

לאחר זכייתו בבחירות בשנת 2006, חמאס מנה את נציגו עזיז דוויכּ, כיו"ר המועצה המחוקקת. על פי ‏חוקת הרש"פ, במקרה שיו"ר הרש"פ מת או נבצר ממנו למלא את תפקידו, יושב ראש המועצה ‏המחוקקת ממלא את מקום יו"ר הרש"פ. כדי למנוע מדוויכּ (וחמאס) להחליף אותו, עבאס פיזר את ‏המועצה המחוקקת שבאותו עת לא תיפקדה במשך יותר מ-12 שנים. ‏

בסוף 2020 ארה"ב והאיחוד האירופי לחצו על עבאס לקבוע מועד לבחירות חדשות למועצה ‏המחוקקת, ולאחר מכן ליו"ר הרש"פ, וזאת על מנת לחדש את הלגיטימיות של הנהגת הרש"פ. כאשר ‏התקרב יום הבחירות למועצה המחוקקת, עבאס הכיר בכך שפת"ח תובס בבחירות, והוא העדיף ‏לדחות את הבחירות, ללא הגבלת זמן, על פני אפשרות לקבל את דין הבחירה הדמוקרטית. עבאס ‏תירץ את דחיית הבחירות בכך שישראל לא אפשרה את ארגון הבחירות של הרש"פ במזרח ירושלים.‏

על פי סקר של ה- ‏PCPSR‏ שנערך ביוני 2021, מתוך 36 המפלגות שנרשמו בבחירות, רק תשע היו ‏עוברות את אחוז החסימה. הסקרים ניבאו שחמאס היתה זוכה ב -36% מהקולות, פת"ח של עבאס ‏היתה זוכה ב -19% מהקולות, רשימתו של נאסר אל-קידווה היתה זוכה ב -9% מהקולות ואילו ‏רשימתו של דחלאן היתה זוכה ב-3% מהקולות בלבד.‏

אף שאינו מוזכר באף אחד מסקרי ה-‏PCPSR‏, מאג'ד פרג', ראש שירות המודיעין הכללי ברש"פ, הוזכר ‏גם הוא כיורש פוטנציאלי של עבאס כיו"ר הרשות. אף על פי שפרג' אינו המועמד הדמוקרטי הקלאסי, ‏תפקידו מעניק לו עוצמה רבה שניתן להשתמש בה בתואנה של "הבטחת יציבות" ברש"פ המפולגת.‏

אמנם נכון שעקיפת בחירות חדשות סותרת לחלוטין את הכוונה של חיזוק וחידוש הלגיטימיות של ‏ההנהגה הפלסטינית, אך בהחלט לא מן הנמנע שתומכי הרש"פ בזירה הבינלאומית יעדיפו העברת ‏שלטון לא דמוקרטית להחלפת עבאס, במקום להסתכן בהשתלטות חמאס. ‏

עבאס כראש אש"ף

התפקיד השני שממלא עבאס הוא ראש הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף).‏

אש"ף, שהוקם בשנת 1964, הוא אוסף של פלגים פלסטינים, שחלקם (כגון החזית העממית לשחרור ‏פלסטין – חז"ע) הוכרזו כארגוני טרור הן בישראל והן במדינות נוספות. מכיוון שפת"ח הוא הפלג ‏הגדול ביותר בארגון, ראש פת"ח הוא גם ראש אש"ף. עבאס ירש מיאסר ערפאת את התפקיד של ראש ‏פת"ח.‏

למרות שהרש"פ מציגה מצג של מבנה שלטוני מתפקד, המחזיק בכל הסמכויות הנדרשות, אש"ף עדיין ‏טוען שהוא "הנציג הלגיטימי היחיד" של כלל הפלסטינים.‏

על פי אש"ף, הסכמי אוסלו רק יצרו גוף שלטון זמני - הרשות הפלסטינית - המתפקד מכוח סמכותו של ‏אש"ף ובכפוף לו. עד היום נראה כי הוועד המרכזי והוועד הפועל של אש"ף הם שמקבלים את כל ‏ההחלטות העיקריות בשם הפלסטינים, ומצפה מראש הארגון, שמשמש גם כיו"ר הרש"פ, ליישם את ‏ההחלטות שהתקבלו.‏

חמאס אינה חברה באש"ף, ואינה מקבלת את הסמכות שאש"ף טוען לה.‏

בפועל, הרש"פ ופת"ח משתמשים באש"ף כזרועם הארוכה ברחבי העולם. מסיבה זו, הרש"פ ‏שבשליטת פת"ח העבירה, מאז 2011 עד סוף 2020, מעל 7.6 מיליארד שקל לאש"ף. אמנם לא ברור ‏מה נעשה ברוב הכסף שהועבר, אך חלקו שימש למימון הארגונים החברים באש"ף, ובכלל זה ‏הארגונים שהוכרזו כארגוני טרור. ‏

מי שעומד בראש אש"ף נחשב, במידה מסוימת, לנציג לא רק של הפלסטינים המתגוררים באזורי ‏יהודה, שומרון ועזה, אלא גם של הפלסטינים שמתגוררים ברחבי העולם.‏

בחוק המאבק בטרור האמריקאי, שנחקק בשנת 1987, הוכרז אש"ף כארגון טרור. הגם שקביעה זו ‏נותרה בתוקף, בעקבות הסכמי אוסלו כל הממשלות האמריקאיות אפשרו לאש"ף להחזיק משרדים ‏רשמיים בוושינגטון הבירה. משרדים אלה שימשו ותפקדו, הלכה למעשה, כשגרירות הפלסטינית ‏בארה"ב.‏

המשרדים נסגרו בשנת 2018 לאחר שמשרד החוץ האמריקאי הגיע למסקנה כי "אש"ף לא הצליח ‏להשתמש במשרדו בוושינגטון כדי לנהל משא ומתן ישיר ומשמעותי להשגת הסדר שלום כולל ולכן, ‏סגירת משרד אש"ף בוושינגטון תשרת את האינטרסים של מדיניות החוץ של ארצות הברית." [חוות ‏דעת משפטית של משרד החוץ האמריקאי, "הגבלות סטטוטוריות על משרד אש"ף בוושינגטון", 11 ‏בספטמבר 2018]‏

בעוד שנראה כי הממשל של הנשיא ביידן התחייב לפתוח מחדש את משרדי אש"ף בוושינגטון, לכאורה ‏כגוף המייצג את הפלסטינים, סקרי דעת הקהל של ה-‏PCPSR‏ מציגים ירידה עקבית בתמיכה ‏הפלסטינית באש"ף כ"נציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני." בסקר דעת הקהל במרץ 2019, רק ‏‏54% מהנשאלים עדיין ראו באש"ף את "הנציג הלגיטימי והיחידי" של הפלסטינים, לעומת 58% ביוני ‏‏2018 ו-69% בשנת 2006.‏

הואיל ועבאס השתייך לדור הוותיק של מנהיגים פלסטינים, ושימש בו זמנית הן כיו"ר הרש"פ והן כיו"ר ‏אש"ף, טושטשו רבים מהגבולות בין שני התפקידים. אולם, ככל שתפסה הרש"פ תפקיד דומיננטי יותר ‏בייצוג הפלסטינים מצד אחד, והפופולריות של חמאס גדלה מאידך גיסא, באופן טבעי, הלך ופחת ‏התפקיד שמילא אש"ף עד כדי כך שקיים ספק אם המצב שבו יו"ר אש"ף מכהן גם כיו"ר הרש"פ – כפי ‏שהיה מאז הקמת הרש"פ - יימשך גם בעתיד.‏

לפיצול שבין תפקיד יו"ר אש"ף ליו"ר הרש"פ יש השלכות לא מבוטלות. ‏

באופן פורמאלי בעוד שישראל מקיימת קשרי עבודה עם ומול הרש"פ, היא מנהלת את המגעים ‏המדיניים, ככל שישנם, עם אש"ף מבחינת הפלסטינים. כאשר אדם אחד שימש כיו"ר של שני הארגונים, ‏לא היה הכרח להתעקש ולהחליט האם מדברים עם יו"ר אש"ף או עם יו"ר הרש"פ. ‏

אבל במצב של פיצול התפקידים, התמונה תיראה אחרת לחלוטין. כך למשל, כיצד תגיב ממשלת ‏ישראל למצב ובו נציג כלשהו מטעם פת"ח משמש כיו"ר אש"ף, אך בתפקיד יו"ר הרש"פ ייבחר נציג ‏מטעם חמאס? ‏

רק לאחרונה נפגש שר הביטחון גנץ עם מחמוד עבאס, והעניק לו, לטענת הפלסטינים, חמש מתנות ‏אסטרטגיות. 
‏
האם גנץ נפגש עם עבאס בכובעו כיו"ר אש"ף - יו"ר הארגון שמממן ארגוני טרור ושאיתו מנהלת ישראל ‏מגעים מדיניים - או כיו"ר הרש"פ - יו"ר הארגון שמממן את תשלומי הרש"פ למחבלים? האם ביקש גנץ ‏להטיב עם כל הפלסטינים ברחבי העולם ולקדם מהלך מדיני, או שמא מטרת הפגישה הייתה רק ‏להטיב את חייהם של הפלסטינים המתגוררים ביהודה, שומרון ורצועת עזה?  ‏
‏ 
אם איסמעיל הנייה, ראש חמאס, ייבחר לתפקיד יו"ר הרש"פ, האם גנץ יוסיף להיפגש איתו, או שמא רק ‏ייפגש עם נציג פת"ח שיעמוד בראש אש"ף? מה בדיוק יהיה כוחו של אותו יו"ר אש"ף?‏

לאחרונה הובהר שכל תקציב אש"ף בא מתקציב הרש"פ. אם תתפצל השליטה על הרש"פ מהשליטה ‏על אש"ף, מהיכן יבוא המימון של אש"ף?‏

יש לכך גם השלכות על מדיניות וושינגטון. מאחר שחמאס שולט ברצועת עזה וכנראה היה זוכה ‏בשליטה גם על הרש"פ אלמלא בוטלו הבחירות במאי, יש ספק גדול אם ממשל ביידן יכול לטעון באופן ‏לגיטימי, כפי שטענו בממשלים קודמים, כי קיומו של משרד אש"ף בוושינגטון "יקדם את המאמצים ‏האמריקאים לקידום השלום בין ישראל לפלסטינים וכי מניעת אש"ף מלעסוק בפעילויות אלה תפריע ‏לדיפלומטיה האמריקאית". [חוות דעת משפטית של משרד החוץ האמריקאי, "הגבלות סטטוטוריות על ‏משרד אש"ף בוושינגטון", 11 בספטמבר 2018]‏

אם אש"ף כבר לא מייצג את הפלסטינים, לא תהיה שום הצדקה לכך שהנשיא ביידן יפעיל את סמכותו ‏הנשיאותית לעקוף חקיקה אמריקאית ספציפית כדי לפתוח מחדש את משרדי אש"ף בארה"ב.‏

עבאס כראש פת"ח

התפקיד השלישי שעבאס ממלא הוא ראש פת"ח. פת"ח, שהוקמה בשנת 1959, היה באופן מסורתי ‏הפלג הפלסטיני הגדול והדומיננטי ביותר. ראש פת"ח נבחר בבחירות פנימיות במפלגה.‏

עבאס נבחר לראש פת"ח בשנת 2004 לאחר מותו של יאסר ערפאת. למרות היריבויות הפנימיות, עד ‏לאחרונה הציגה פת"ח, כארגון, חזית מאוחדת שנתנה תמיכה גורפת במנהיגה היחיד.‏

החזית של האחדות בפת"ח נשברה לאחר שעבאס הודיע על קיום בחירות למועצה המחוקקת במאי ‏‏2021. בעוד עבאס ניסה לאחד את פת"ח תחת הנהגתו, פיצול היה בלתי נמנע.‏
לקראת הגשת רשימות לבחירות, שלושה מנהיגי פת"ח דומיננטיים אחרים - מרואן ברגותי, מוחמד ‏דחלאן ונאסר אל-קידווה (אחיינו של יאסר ערפאת), שקלו להגיש רשימות משלהם.‏

ברגותי אמנם לא הגיש רשימה משלו, אך הוא סירב לבטא תמיכה בעבאס. על פי סקר של ה-‏PCPSR‏ ‏שנערך זמן קצר לפני המועד האחרון להגשת הרשימות, אילו היה ברגותי מציג רשימה משלו, הוא היה ‏זוכה לתמיכה של 28% של הבוחרים, לעומת 22% שהיו מצביעים עבור "רשימת הפת"ח הרשמית" של ‏עבאס. ‏

על פי הסקר, בהתמודדות בין הרשימה של דחלאן לבין "רשימת פת"ח הרשמית", דחלאן היה זוכה ‏לתמיכה של 10% מהבוחרים, ורשימת פת"ח הייתה זוכה לתמיכה של 29% מהבוחרים. בהתמודדות ‏בין רשימתו של אל-קידווה לבין "רשמית פת"ח הרשמית" אל-קידווה היה זוכה לתמיכה של 7% בלבד ‏מהבוחרים, ופת"ח הרשמית הייתה נהנית מתמיכה של 30% מהבוחרים.”‏

הואיל ואין זה מופרך להעריך שהפיצול בפת"ח נבע מירידה משמעותית בתמיכה בעבאס באופן אישי, ‏ולא ביטא רצון ממשי לפרק את פת"ח, מבט אל הבחירות האחרונות שהתקיימו בתוך פת"ח עשוי גם ‏לספק תובנה מסוימת לגבי יורשו של עבאס בראשות פת"ח. ‏

הבחירות הפנימיות האחרונות בפת"ח התקיימו בשנת 2016. במקום הראשון נבחר מרואן ברגותי. ‏במקום השני נבחר ג'יבריל רג'וב, במקום השלישי נבחר מוחמד אשתייה, במקום הרביעי נבחר חוסיין ‏א-שייח, במקום חמישי נבחר מחמוד אל-עאלול, במקום השישי נבחר תאופיק טיראווי. נאסר אל-קידווה ‏התברג רק במקום ה-11.‏

באופן תיאורטי אם עבאס מסתלק, ובהיעדר חנינה מיוחדת עבור ברגותי, ג'יבריל רג'וב היה רואה את ‏עצמו כמי שזכאי להיות המנהיג הבא של פת"ח.‏

לאחר שמילא את תפקידו של ראש ממשלת הרש"פ במשך למעלה משנתיים, גם מוחמד אשתייה יראה ‏את עצמו כמחליף פוטנציאלי של עבאס כראש הפת"ח.‏

מחמוד אל-עאלול, עשוי להציג גם הוא את טענתו לרשת את עבאס. בעוד שאל-עאלול התברג רק ‏במקום החמישי בבחירות הפנימיות, בתחילת 2017 עבאס מינה אותו לסגן יו"ר פת"ח, תפקיד שהוא ‏ממלא מאז.‏

לאחרונה דווח כי גם חוסיין א-שייח', השר לעניינים אזרחיים ברש"פ, שהוא בעל השפעה ניכרת על ‏עבאס, צפוי אף הוא לראות את עצמו כממשיכו.‏

השאלה העיקרית בנוגע לפת"ח עוסקת פחות בזהות המנהיג, אלא האם המנהיג החדש יצליח לאחד ‏מחדש את שורות הארגון המפוצל. פיצול בפת"ח יבטיח, כמעט בוודאות, ניצחון והשתלטות של חמאס ‏בכל בחירות שייערכו ברש"פ.‏

סיכום

מאז הקמת הרשות, ראש פת"ח, שהוא גם ראש אש"ף, מתפקד, דה-יורה ודה-פקטו, גם כיו"ר הרש"פ. ‏הפופולריות הגוברת של חמאס, שהביאה להצלחתה בבחירות בשנת 2006, הייתה הסימן הראשון ‏לכך שההגמוניה של פת"ח ואש"ף נמצאת בירידה. בעוד שהקהילה הבינלאומית, ובמידה מסוימת חלק ‏מהפלסטינים, היו מוכנים לאפשר לעבאס, באופן אישי, לשמור על מראית עין של אחדות פלסטינית, ‏בפועל הרש"פ לא ייצגה את כל הפלסטינים במשך למעלה מ-15 שנה. כאשר עבאס יסתלק צפוי ‏להתרחש פיצול בפת"ח, ותפקידו של אש"ף לא יהיה ברור.‏

בבוא יום הסתלקות עבאס יהיו שתי אפשרויות: לערוך בחירות כללית להנהגת הרש"פ כולה, או ‏לאפשר לאחד המתמודדים מטעם פת"ח לתפוס את השליטה על הרש"פ, ללא רצועת עזה, שהשליטה ‏בה תוותר בידי חמאס. אם יתקיימו בחירות, על פי הסקרים של ‏PCPSR‏ ארגון הטרור חמאס ינצח בהן. ‏אם לא יתקיימו בחירות ואחד המתמודדים של פת"ח יצליח לגבור על שאר יריביו ולתפוס שליטה ‏ברש"פ, יו"ר הרש"פ החדש יהיה נעדר לגיטימיות.‏