האם מישהו שם לב שארגון טרור מוכרז
השתלט על הרש"פ?
מוריס הירש, עו"ד
לאורך שלוש וחצי עד ארבע השנים האחרונות, המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס קיבל החלטות והעביר שינויים מהותיים במערכת הפוליטית הפלסטינית. החלטות אלה מיזגו, שילבו והחליפו את מוסדות הרשות הפלסטינית במוסדות של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). מטרת המהלכים האלה הייתה למחוק בהדרגה, אך לחלוטין, את המעט שנשאר מהדמוקרטיה הפלסטינית שכבר כמעט ואינה קיימת.
ניצב מול המציאות שבה, בכל רגע נתון, הוא עלול להיות לא מסוגל למלא עוד את תפקידיו, ובמאמץ להבטיח שתנועת פת"ח תמשיך לשלוט במה שנשאר מהרש"פ, עבאס היה עסוק בעריכת שינויים יסודיים במערכת הפוליטית הפלסטינית.
המהלך הראשון שלו היה לערוך שינויים מבניים באש"ף שיעניקו לו שליטה מוגברת. המועצה הלאומית הפלסטינית (המל"פ) היא המוסד המחוקק של אש"ף. בשל גודלו והפיזור הגיאוגרפי של חבריו, המל"פ כמעט ולא התכנסה. על מנת להקל על שליטתו באש"ף, במאי 2018 דאג עבאס שהמל"פ תעביר את סמכויותיה למועצה המרכזית של אש"ף - גוף מרוכז וקטן בהרבה שנשלט בקלות רבה יותר. בהמשך ישתמש עבאס בשינוי זה, על מנת לדחוף את המועצה המרכזית לקבל החלטה המורה לוועד הפועל של אש"ף לארגן מחדש את מוסדות הרש"פ.
המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ)
- גוף שלטוני של אש"ף הטוען שהוא מייצג את כלל הפלסטינים ברחבי העולם
- לטענתה המל"פ נוסדה בשנת 1948 והתחדשה בשנת 1964
- לטענתה היא "מוסד החקיקה המייצג העליון עבור כל הפלסטינים בתוך פלסטין ובפזורה."
- במל"פ יש כיום 747 חברים
- המל"פ התכנסה בשנת 2018 בפעם הראשונה מאז 1996
- הקימה את המועצה המרכזית של אש"ף בשנת 1977 כדי שתשמש כגוף מתווך בין המל"פ לבין הוועד הפועל של אש"ף
|
המהלך השני שביצע עבאס, בדצמבר 2018, היה פירוק המועצה המחוקקת הפלסטינית, שתיפקדה כפרלמנט של הרש"פ. למרות שהיא לא מתפקדת מאז 2006, במידה רבה המועצה המחוקקת היא התגלמות של הדמוקרטיה הפלסטינית. בעוד עבאס הבטיח לקיים בחירות חדשות בתוך שישה חודשים – קרי עד סוף יוני 2019 – בחירות כאלה לא התקיימו עד היום.
המועצה המחוקקת הפלסטינית
- אמורה לתפקד כפרלמנט של הרש"פ
- הוקמה במסגרת הסכמי אוסלו
- במקור אמורה למנות 82 חברים. בשנת 2005 עבאס הגדיל אותה ל-132 חברים
- בחירות אחרונות: 2006
- פוזרה על ידי עבאס בדצמבר 2018; עבאס הבטיח לקיים בחירות בתוך 6 חודשים אך בחירות כאלה טרם התקיימו
|
בפברואר 2019, לאחר פיזור הפרלמנט הפלסטיני, נערך שינוי עדין אך משמעותי מאוד. מאז 2006 פסקאות המבוא של כל חוק שנחקק ברש"פ ציינו את "חוק היסוד" של הרש"פ - חוק שנתפס כמעין חוקה של הרש"פ - כמקור לסמכות חקיקה. לאחר פיזור הפרלמנט, החליט עבאס לזנוח את חוקת הרש"פ כמקור לסמכות החקיקה ולהחליפה בחוקת אש"ף - שהיא מסמך שנערך רק על ידי אש"ף, עבור אש"ף בלבד.
הואיל וההחלטות לארגן מחדש את מוסדות הרש"פ, לפזר את הפרלמנט ולנטוש את חוקת הרש"פ כבר התקבלו בשנים 2018 - 2019, ברור שכבר אז החליט עבאס שלעולם לא יתקיימו עוד בחירות כלליות ברש"פ.
אף על פי כן, בינואר 2021 הודיע עבאס על קיומן של בחירות לפרלמנט של הרש"פ במאי 2021, ולאחריהן בחירות לתפקיד יו"ר הרש"פ ביולי 2021.
עבאס לא רצה בבחירות האלה. אך הוא נאלץ להודיע שהן יתקיימו, לנוכח הדרישה של ארה"ב והאיחוד האירופי כדי לחדש את הלגיטימיות של ההנהגה הפלסטינית. עם זאת, מבט מבעד לפריזמה של השינויים שעבאס כבר עשה לפני שהכריז על קיום הבחירות, מראה שההכרזה על הבחירות הייתה רק תכסיס מטעה, שנועד להוליך שולל את הקהילה הבינלאומית, ולשמש את עבאס כתירוץ להעליל עוד עלילה על ישראל, כאילו היא הייתה אחראית לביטול הבחירות.
ואכן, ב-29 באפריל 2021, ימים ספורים לאחר שמכון "מבט לתקשורת פלסטינית" דיווח כי פת"ח, תנועתו ומפלגתו של עבאס, עושה הכול שביכולתה כדי לבסס את האליבי ולהכין את התירוצים לביטול הבחירות, עבאס הודיע שהוא "דוחה" את הבחירות, ללא הגבלת זמן, וכמובן האשים בכך את ישראל.
בפברואר 2022, עבאס הוסיף עוד נדבך להשתלטות השקטה של אש"ף על הרש"פ, כאשר המועצה המרכזית של אש"ף קיבלה החלטה להורות לוועד הפועל של אש"ף, שגם בראשו עומד עבאס, לארגן מחדש את מוסדות הרשות.
באמצעות החלפת מוסדות הרש"פ במוסדות אש"ף, עבאס מנסה להבטיח שלא יתקיימו עוד בחירות כלליות פלסטיניות, וכי תנועתו פת"ח, השולטת באש"ף, תמשיך לשלוט בכל מה שנותר מהרש"פ.
אם תכניתו של עבאס תתממש, יו"ר הרש"פ הבא לא ייבחר בבחירות פתוחות בכל האזורים שבשליטת הרשות, כפי שנבחרו מחמוד עבאס ולפניו יאסר ערפאת. במקום זאת, יו"ר אש"ף הבא יכריז אוטומטית על עצמו כ"נשיא מדינת פלסטין". יושב ראש אש"ף הבא יגיע ללא ספק מתנועת פת"ח.
המהלכים של עבאס וההשתלטות של אש"ף על הרש"פ צריכים להדליק נורות אדומות. כפי שצוין רק לאחרונה במסגרת הליך שמתנהל בפני בית המשפט העליון (בג"ץ 1386/22 סאלח דיאב ואח' נ' מפכ"ל משטרת ישראל ואח', אש"ף עדיין מוכרז בישראל כארגון טרור. שליטה של ארגון טרור על הרש"פ עלולה להציף לא מעט שאלות מורכבות ביותר.
להלן הסבר נרחב יותר של המהלכים שביצע עבאס:
מאז החתימה על הסכמי אוסלו - שם כולל להסכמים שונים שנחתמו בין השנים 1993 עד 1995 בין ישראל לאש"ף - מדינת ישראל ומדינות רבות ראו ברש"פ, שנוצרה במסגרת ההסכמים, את התגלמותה של ההנהגה הפלסטינית. מסיבה זו, הקהילה הבינלאומית הזרימה עשרות מיליארדי דולרים של סיוע לרש"פ, מתוך מטרה לסייע לה להקים מנגנונים ומוסדות שלטון. מדינת ישראל אף התחייבה, כחלק מהסכמי אוסלו, להזרים מיליארדי שקלים בכל שנה לתוך קופת הרש"פ.
בין המוסדות שהוקמו ברש"פ הייתה המועצה המחוקקת הפלסטינית, שתפקדה כפרלמנט של הרש"פ. הבחירות למועצה המחוקקת, שבהן יוכל העם הפלסטיני לבחור את נציגיו, היו אמורות להתקיים מדי 4 שנים. בעוד הבחירות הראשונות נערכו בשנת 1996, הבחירות הבאות נערכו רק בשנת 2006. מאז לא נערכו בחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. בבחירות בשנת 2006 זכתה תנועת חמאס - ארגון שמוכרז במדינות רבות כארגון טרור - ברוב מוחלט של המושבים, הן בעזה והן ביהודה ושומרון.
מחמוד עבאס, כיום כמעט בן 88, נבחר ליו"ר הרשות בשנת 2005. בהתעלם מהחוק שנחקק על ידי המועצה המחוקקת, ולפיו תקופת כהונתו של היו"ר מוגבלת לארבע שנים, עבאס נמצא עכשיו בשנתו ה-18 של תקופת כהונתו הראשונה. כפי שכבר הראה מכון "מבט לתקשורת פלסטינית", כאשר עבאס יסתלק מהזירה, הפלסטינים צפויים להתמודד עם ואקום מנהיגותי שיביא לחוסר יציבות ואף לכאוס פוטנציאלית.
מנקודת המבט של עבאס המצב מסתבך עוד יותר. סקרים פלסטינים שנחשפו על ידי מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מראים כי אם יתקיימו בחירות כלליות ברש"פ, תנועתו של עבאס, פת"ח, ששולטת בכל מוסדות רש"פ מאז הקמתה, עתידה לאבד שליטה וחמאס תזכה שוב ברוב המושבים במועצה המחוקקת; ושאם יתקיימו בחירות למשרת יו"ר הרש"פ, עבאס יפסיד והפלסטינים יבחרו במנהיג חמאס איסמעיל הנייה, או ברוצח המורשע מרואן ברגותי, ראש התנזים של פת"ח בימי האינתפאדה השנייה, שמרָצה חמישה מאסרי עולם בכלא ישראלי.
כדי לבלבל עוד יותר את המצב, בכוונת מכוון, עבאס קיבל חלק מן ההחלטות בדבר השינויים בכובעו כראש אש"ף (המכונה בתוך אש"ף "יושב ראש הוועד הפועל") וחלק בכובעו כראש הרש"פ.
אולי במטרה להסתיר את כוונותיו האמתיות, חלק מההחלטות שקיבל עבאס זכו לפרסום נרחב, בעוד שאחרות היו שקופות יותר והן הועברו ויושמו הרחק מעיני הציבור, כך שרוב הפלסטינים, ולא פחות חשוב מכך, ישראל והקהילה הבינלאומית, לא יהיו מודעים לשינוי.
הצעד הראשון: פירוק המועצה המחוקקת הפלסטינית ואישור "החלטות בעלות תוקף של חוק"
אחד המהלכים המשמעותיים ביותר שעשה עבאס היה החלטתו בדצמבר 2018 לפרק את המועצה המחוקקת הפלסטינית. החלטה זו גררה מיד החלטה נוספת לנטוש, רשמית, את החוק הנחשב לחוקה של הרש"פ – "חוק יסוד" של הרשות הפלסטינית – ולהחליפו בחוקת אש"ף כבסיס לחקיקה של חוקים זמניים ולאשרורם. בעוד שההחלטה על פיזור הפרלמנט הפלסטיני הייתה פומבית מאוד, ההחלטה השנייה, לזנוח את חוקת הרש"פ, יושמה באופן שהיה נסתר ברובו מעיני הציבור.
כדי להבין את השינויים שנעשו, יש להבין תחילה חלק מהמורכבות של המערכת הפוליטית הפלסטינית והמצב הקודם.
מאז אמצע שנות ה-70, אש"ף הוכר מבחינה בינלאומית כ"נציג הבלעדי של העם הפלסטיני". בהתאם לכך, כאשר ישראל נכנסה להסכמי אוסלו, מקבילה היה אש"ף.
הסכמי אוסלו, במיוחד סעיפים III, IV ו-V בפרק הראשון של "הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני על הגדה המערבית ורצועת עזה" משנת 1995 (הסכם הביניים) הסדירו את הקמתן של המועצה המחוקקת והרשות המבצעת של הרש"פ (המכונה בפי הפלסטינים "הממשלה של הרש"פ").
סעיף II(1) של הסכם הביניים סיפק את הבסיס לבחירות עבור המועצה המחוקקת ועבור תפקיד ה'רָאִיס' (מושג בערבית שיכול להיות נשיא, מנהיג, יו"ר או ראש):
"על מנת שהפלסטינים מהגדה המערבית ומרצועת עזה יוכלו למשול בעצמם בהתאם לעקרונות דמוקרטיים, ייערכו בחירות פוליטיות ישירות, חופשיות וכלליות למועצה ולראיס של הרשות המבצעת של המועצה..."
לאחר שהוקמה, חוקקה המועצה המחוקקת מספר חוקים, שהרלוונטי ביותר לענייננו הוא "חוק היסוד" של הרש"פ שנחקק בשנת 2003 ותוקן בשנת 2005, אשר קבע, בין היתר, את עקרונות היסוד של המערכת הפוליטית של הרש"פ.
בהיותו משקף את המוסכם בהסכמי אוסלו, סעיף 2 לחוק היסוד קובע:
“The people are the source of power, which shall be exercised through the legislative, executive and judicial authorities, based upon the principle of separation of powers and in the manner set forth in this Basic Law.”
ובתרגום לעברית:
"העם הוא מקור הסמכות, אשר תופעל באמצעות הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת, על יסוד עקרון הפרדת הרשויות ובדרך שייקבע בחוק היסוד זה."
? המועצה המחוקקת של הרש"פ
סעיף 48(1) לחוק היסוד, כפי שתוקן בשנת 2005 על ידי עבאס עצמו, קובע את אופן בחירת המועצה המחוקקת:
“The members of the Legislative Council shall be elected in general, free and direct elections in accordance with the provisions of the Elections Law, which shall determine the number of members, electoral constituencies and electoral system.”
ובתרגום לעברית:
"חברי המועצה המחוקקת ייבחרו בבחירות כלליות, חופשיות וישירות בהתאם להוראות חוק הבחירות, אשר יקבעו את מספר החברים, מחוזות הבחירה והשיטה האלקטורלית."
סעיף 47(3) לחוק היסוד הפלסטיני, כפי שתוקן בשנת 2005, קובע את תקופת כהונתה של המועצה המחוקקת:
“The term of the Legislative Council shall be four years from the date of its being elected and the elections shall be conducted once each four years in a regular manner.”
ובתרגום לעברית:
"תקופת כהונתה של המועצה המחוקקת תהיה לארבע שנים מיום היבחרה, והבחירות יתקיימו פעם בארבע שנים באופן רגיל."
? הרַאִיס
סעיף 34 לחוק היסוד קובע את אופן בחירתו של הראיס, המכונה בחוק "הנשיא":
“The President of the Palestinian National Authority shall be elected in a general and direct election by the Palestinian people, in accordance with the Palestinian Election Law.”
ובתרגום לעברית:
"נשיא הרשות הפלסטינית הלאומית ייבחר בבחירות כלליות וישירות על ידי הפלסטינים, בהתאם לחוק הבחירות."
סעיף 36 לחוק היסוד, כפי שתוקן בשנת 2005, קובע את תקופת כהונתו של "הנשיא":
“The term of the presidency of the National Authority shall be four years. The President shall have the right to nominate himself for a second term of presidency, provided that he shall not occupy the position of the presidency more than two consecutive terms.”
ובתרגום לעברית:
"תקופת כהונתו של נשיא הרשות הלאומית תהיה למשך ארבע שנים. לנשיא תעמוד הזכות להציג את מועמדתו לתקופת כהונה שניה, ובתנאי שלא יחזיק בתפקיד למשך שתי תקופות כהונה עוקבות."
סעיף 43 לחוק היסוד מסדיר מצב זמני שבו המועצה המחוקקת אינה מכונסת ו"נסיבות הכרחיות שלא ניתן לעכבן" מחייבות חקיקת חירום. במקרים אלה, חוק היסוד העניק לנשיא סמכות להעביר "החלטות בעלות תוקף של חוק", אך דרש כי ההחלטות מהסוג הזה יאושרו על ידי המועצה המחוקקת תוך פרק זמן שנקבע:
“The President of the National Authority shall have the right, in cases of necessity that cannot be delayed, and when the Legislative Council is not in session, to issue decrees that have the power of law. These decrees shall be presented to the Legislative Council in the first session convened after their issuance; otherwise they will cease to have the power of law. If these decrees are presented to the Legislative Council, as mentioned above, but are not approved by the latter, then they shall cease to have the power of law.”
ובתרגום לעברית:
"לנשיא הרשות הלאומית תהיה הסמכות, בנסיבות הכרחיות שלא ניתן לעכבן, וכאשר המועצה המחוקקת אינה מכונסת, לפרסם החלטות שיש להן תוקף של חוק. החלטות אלה יוצגו במושב הראשון של המועצה המחוקקת לאחר פרסומן; ואם לא, יאבדו את תוקפם כחוק. אם ההחלטות מוצגות למועצה המחוקקת, כאמור לעיל, אך האחרונה אינה מאשרת אותן, אזי לא יהיה להם עוד תוקף כחוק."
בעוד שהחלטות המבוססות על סעיף 43 היו אמורות להיות החריג לכלל, החל משנת 2007 עשה עבאס שימוש נרחב בסמכות המופיעה בסעיף זה.
כפי שצוין לעיל, בבחירות 2006 למועצה המחוקקת ניצחה חמאס. בעקבות חטיפת החייל גלעד שליט (יוני 2006) ישראל עצרה רבים מאנשי חמאס שהיו חברים במועצה המחוקקת הפלסטינית ובממשלת חמאס שכוננה אחרי הבחירות בראשות איסמעיל הנייה. בהיותו ניצב מול קשיי מימון משמעותיים, כאשר הקהילה הבינלאומית החלה להתנגד למימון ממשלת חמאס, פיזר עבאס את ממשלת חמאס, על פי סמכותו הקבוע בסעיף 45 לחוק היסוד, והחליף אותה בממשלה טכנוקרטית, כביכול, כדי לשוב ולמשוך תורמים זרים. חמאס הגיבה על החלטת עבאס ביולי 2007, באמצעות השתלטות אלימה בכוח על רצועת עזה ועל כל מוסדות השלטון ברצועה.
מאז אותם אירועים המועצה המחוקקת חדלה לתפקד. הואיל והמועצה המחוקקת לא הייתה מכונסת, מאז 2007, פרסם עבאס עשרות (ואלי מאות) החלטות "בעלות תוקף כוח של חוק". החלטות אלה, תקנות אחרות, מינויים והודעות ממשלתיות מתפרסמות כולן בקובץ הרשומות של הרש"פ.
עד שעבאס פיזר את המועצה המחוקקת, בדצמבר 2018, המבוא של כל ההחלטות "בעלות תוקף של חוק," ציין את הבסיס החקיקתי שלהן, ונפתח כל פעם במילים "על בסיס הוראות חוק היסוד המתוקן של שנת 2003 ותיקוניו".
מיד לאחר פיזור המועצה המחוקקת, החליט עבאס להשיל את מגבלות חוק יסוד הרש"פ - ולמעשה את כל המסגרות והמנגנונים של הרש"פ – ולעדכן את מקור סמכותו המחוקקת. מאז, החל מגיליון 152 של העיתון הרשמי של הרש"פ, שהתפרסם ב-19 בפברואר 2019, השתנה במבוא להחלטות בעלות תוקף של חוק, כך שבמקום לציין את חוק היסוד של הרש"פ כמקור הסמכות היחידה שלהן, כיום ההחלטות החקיקתיות האלה מוצאות כשבדברי ההקדמה שלהן נכתב כי הן מתפרסמות "בהתבסס על חוקת הארגון לשחרור פלסטין"
להבדיל מפיזור המועצה המחוקקת, שינוי זה במקור הסמכות, לא הוצג ברבים ורק מי שעקב אחר הפרסומים בעיתון הרשמי של הרש"פ יכול היה להבחין בו.
כפי שהסביר מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" בזמנו, החלטת עבאס לפזר את המועצה המחוקקת נועדה למנוע מעזיז דוויכּ, יו"ר המועצה המחוקקת - שהיה איש חמאס - מלמלא את תפקיד יו"ר הרש"פ, במקרה שייבצר מעבאס למלא את תפקידו, וזאת כפי שקובע סעיף 37 לחוק היסוד הפלסטיני.
השינוי המהיר בנוסח המבוא לכל ההחלטות בעלות תוקף של חוק, היה צריך להדליק נורה אדומה, שכן עבאס הבטיח שבחירות חדשות למועצה מחוקקת חדשה יתקיימו בתוך שישה חודשים מיום פיזור המועצה. אם המועצה המחוקקת החדשה הייתה אמורה להתכנס במסגרת זו, מדוע נדרש עבאס לשנות את פסקאות המבוא בכזה חיפזון - רק חודשיים לתוך ששת החודשים? מיותר לציין שמעולם לא התקיימו בחירות כאלה.
השינוי המהיר, כך נראה, לא היה מקרי, אלא חלק בתכנית של עבאס ופת"ח להיפטר מכבלי החוק והממסד של הרש"פ - שעליה לא תהיה להם עוד שליטה - ולהחליפם במוסדות ובכללי החוקה של אש"ף - שעליהם תהיה להם שליטה מלאה.
בעוד אש"ף הוא, בתיאוריה, התאחדות של ארגונים פלסטינים שונים, הארגון הגדול והדומיננטי באש"ף הוא פת"ח בראשות עבאס. בין הארגונים החברים באש"ף נמנים ארגונים שהוכרזו על ידי מדינות רבות כארגוני טרור, כגון החזית העממית לשחרור פלסטין וחזית השחרור הערבית של אבו אל-עבאס. תנועת חמאס, היריב העיקרי של פת"ח ושל עבאס בזירה הפוליטית פלסטינית, אינה חברה באש"ף.
הצעד השני - מוסדות אש"ף מסמיכים את עבאס לארגן מחדש את הרש"פ
בעוד שהמועצה המחוקקת הפלסטינית היא הפרלמנט של הרש"פ שנבחר בבחירות כלליות, המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ) היא, לפחות ברמה התיאורטית, הגוף המנהל הראשי והעליון של אש"ף. למרות מצב תיאורטי זה, גודלו (כיום מונה 747 חברים) והפיזור הגיאוגרפי של חברי המל"פ, מנעו וממשיכים למנוע ממנה להתכנס באופן סדיר. על מנת להתמודד עם קשיים אלה, בשנת 1977, החליטה המל"פ להקים את המועצה המרכזית של אש"ף, שתתפקד כגוף ביניים מתווך בין המל"פ לבין הוועד הפועל של אש"ף.
האספה האחרונה של המל"פ התקיימה במאי 2018. הייתה זו הישיבה מן המניין הראשונה מאז כינוס המל"פ ב-1996 שבו היא, בין היתר, החליטה רשמית על הקמת הרש"פ. באותו כינוס, העבירה המל"פ באופן רשמי את סמכויותיה, בתקופות שבין כינוסיה, למועצה המרכזית, ובכלל זה הסמכות למנות את חברי הועד הפועל של אש"ף.
בעוד שבין החברים במועצה המרכזית נמנים, בין היתר, נציגים מהמל"פ , המועצה המחוקקת והוועד הפועל של אש"ף, היא נשלטת לגמרי על ידי פת"ח ומחמוד עבאס.
כדי להשלים את תכניתו של עבאס ולאפשר לאש"ף להפקיע את מעמדה וסמכותה של הרש"פ, בישיבתה האחרונה, בפברואר 2022, הנחתה המועצה המרכזית את הוועד הפועל של אש"ף לארגן מחדש את מוסדות הרש"פ, לכאורה כדי לשקף את התפתחות הרש"פ למוסדות "מדינת פלסטין". כחלק ממהלך זה, החליט עבאס גם להכפיף את המזכירות הכללית של המועצה המחוקקת שפוזרה זה מכבר, תחת האחריות של יו"ר המל"פ (שהוא מאז ומתמיד אחד מבכירי פת"ח). במפגן של דומיננטיות מוחלטת, המועצה המרכזית מקיימת כעת את פגישותיה בבניין המועצה המחוקקת הפלסטינית.
באופן זה השלים עבאס את ההפיכה של השתלטות אש"ף על הרש"פ.
כדי להשלים את המהלך מינה עבאס לאחרונה את איש אמונו הקרוב, חוסיין אל-שיח', שהוא חבר הוועד המרכזי של פת"ח, והשר לעניינים אזרחיים ברש"פ, למזכיר הוועד הפועל של אש"ף:
"הנשיא מחמוד עבאס פרסם החלטה למנות את חוסין אל-שיח' לתפקיד מזכיר הוועד הפועל של אש"ף החל מתאריך ההחלטה."
[העיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, 27/05/2022]
התוצאה של מהלכי עבאס
בצעד אחר צעד, החל ממאי 2018, נראה שעבאס מיישם תכנית סדורה שמטרתה להבטיח שאש"ף, הנשלט על ידי פת"ח, ישמור על שליטה בלתי מוגבלת ברש"פ. לאחר שביסס את סמכותו במוסדות אש"ף, החל עבאס בתהליך של החלפת מוסדות הרש"פ באלה של אש"ף.
עבאס ומוסדות אש"ף הסבירו והצדיקו לכאורה את המהלכים שננקטו בטענה שהרש"פ נוצרה רק ל"תקופת ביניים", וכי תקופה זו הגיעה לסיומה. לפי הנראטיב הזה, החלטת האו"ם בשנת 2012 לקבל את "מדינת פלסטין" כמדינה משקיפה, הייתה הזרז לפירוק הרש"פ והחלפתה במוסדות התנועה הלאומית - אש"ף - המוכר בינלאומית כ"הגוף המייצג היחיד" של העם הפלסטיני.
בעוד ארה"ב והאיחוד האירופי, שככל הנראה לא היו מודעות למהלכיו של עבאס, דרשו ממנו, בסוף 2020, לקבוע מועד לקיום בחירות כלליות למועצה המחוקקת ולמשרת יו"ר הרש"פ, נראה כי מאז פיזור המועצה המחוקקת בדצמבר 2018, לכל המאוחר, לא הייתה לעבאס כל כוונה לקיים בחירות כלשהן - לא למוסדות הרש"פ ולא למשרת יו"ר הרש"פ.
באופן זה, כאשר עבאס ימות, או ייבצר ממנו למלא את תפקידו, הוועד הפועל של אש"ף יבחר את היו"ר החדש שלו. אותו אדם, בתפקידו כיו"ר הוועד הפועל של אש"ף, יקבל גם את התואר "נשיא מדינת פלסטין". בתקופת המעבר יתכן שיו"ר המל"פ, רוחי פתוח, שגם הוא מונה לתפקידו לאחרונה על ידי עבאס, ייטול חלק מתפקידיו של עבאס. בכך אולי ישוב רוחי פתוח למלא את תפקיד יו"ר הרש"פ בתקופת המעבר, כפי שעשה לאחר מותו של יאסר ערפאת ב-2004 ולפני היבחרו של עבאס. באותה תקופה פתוח כיהן כיו"ר המועצה המחוקקת של הרש"פ, והחלפתו הזמנית את ערפאת, עד לקיום הבחירות החדשות לתפקיד יו"ר הרש"פ, עלתה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד שלה.
עבאס וחבריו בפת"ח מקווים, ככל הנראה, שישראל והקהילה הבינלאומית ישלימו עם השינויים, גם אם לא יקבלו אותם בחפץ לב, שכן הכול יודעים כי בחירות כלליות אמתיות למועצה המחוקקת המפורקת, או לתפקיד יו"ר הרש"פ, יביאו, בסבירות גבוה, לניצחון של חמאס. תקוותו של עבאס היא שהקהילה הבינלאומית תתעלם מהעובדה שאש"ף החליף את הרש"פ, ותקבל את הדומיננטיות של פת"ח/אש"ף, כפי שהיא עשתה, אם כי בשתיקה, מאז 2006 כאשר עבאס הדיח את ממשלת חמאס שנבחרה באופן דמוקרטי.
לפחות בכל הנוגע לאיחוד האירופי, לעבאס ולפת"ח יש סיבה להיות אופטימיים שהשינויים יעברו, אם לא מבלי שימת לב, אז לפחות ללא הרהורי התנגדות. בתוכנית האסטרטגית המשותפת של האיחוד האירופי לקראת מדינה פלסטינית לשנים 2017 - 2020, נכתב כי לאסטרטגיה יש אבני יסוד מסוימות שהן "עקרונות שלא ניתן לשאת ולתת עליהם " וקיומם מהווה תנאי לקידום התוכנית. "העקרונות שלא ניתן לשאת ולתת עליהם" כללו, בין היתר, "עקרונות דמוקרטיים" ו"עיקרון עריכת בחירות." למרות שעבאס והרש"פ לא קיימו את "העקרונות שלא ניתן לשאת ולתת עליהם", התמיכה והמימון של האיחוד האירופי לרש"פ המשיכו לזרום ללא הפרעה.
מנגד, לאחר שהאיחוד האירופאי הכריז לאחרונה על חידוש המימון לרש"פ (שהוקפא זמנית מסיבות אחרות), נפגש נציג האיחוד האירופי, סְווֶן קוּן פון-בורגסדורף, עם ראש ממשלת הרש"פ, מוחמד אשתייה. בהצהרה בעקבות הפגישה, הסביר פון בורגסדורף כי בעוד הסיוע המתחדש של האיחוד האירופי לפרויקטים שונים הוא בגדר "צעדים מוחשיים בשטח לשיפור חיי העם הפלסטיני", הם אינם בני קיימא ואינם מספקים, "בהיעדר שינויים פוליטיים מהותיים: מנהיגות פוליטית לאומית שנבחרה באופן דמוקרטי היא הכרחית להקמת ממשלה ייצוגית ואחראית לכל השטח הפלסטיני הכבוש".
אבל כל עוד האיחוד האירופי מאמץ באופן עקבי מדיניות של עיוורון מכוון, כשהוא מטעה את עצמו להאמין שההנהגה הפלסטינית באמת מאמינה בעקרונות דמוקרטיים, ושנגד כל הסיכויים יתקיימו בחירות פלסטיניות חדשות, יש לעבאס ולאש"ף סיבה להיות אוֹפּטִימִיים.
המצב דומה גם ביחס לישראל. בעוד עבאס קידם את ההשתלטות של אש"ף – ארגון טרור מוכרז - על הרש"פ, ישראל התעלמה מהשינויים שבוצעו, ואף המשיכה להזרים כספים לרש"פ, כאילו לא קרה דבר. יש להניח שהתנהגות זו של ישראל עודדה ומעודדת את עבאס להשלים את תכניותיו, שהרי אם מדינת ישראל הייתה חפצה בכך, היא הייתה יכולה לגדוע את קידום המהלכים בעודם באיבם, ולסרב, למשל, להעביר כספים לארגון טרור מוכרז.
הבסיס לניתוח הנ"ל הוא מאמר שנכתב על ידי ג'יהאד חרבּ, ופורסם על ידי המרכז הפלסטיני למדיניות וסקרי דעת קהל, תחת הכותרת: "עם השינויים האחרונים במבנה המערכת הפוליטית הפלסטינית, מהן האופציות שנשארות לתהליך העברת שלטון בטוח?
|