מאמר דעה של PMW בג'רוזלם פוסט: תהליך השלום של אוסלו לא נכשל – הוא מעולם לא התקיים

איתמר מרכוס

ביום השנה ה-30 לחתימת הסכמי אוסלו רבים שואלים מדוע נכשלו ההסכמים. מאמרו של מנהל מכון PMW מראה כי בעיני המנהיגים הפלסטינים הסכמי אוסלו לא נכשלו, אלא להיפך: הם השיגו את מה שהם רצו - פתיחת השער לטרור פלסטיני. מאידך, הסכמי אוסלו, כחלק מתהליך שלום אמיתי שישראל דמיינה, לא נכשלו: התהליך הזה לא התקיים מעולם.

[פורסם ב-Jerusalem Post, 7/9/2023]

מאז חתימת הסכמי אוסלו בין ישראל לאש"ף לפני 30 שנה, הסכמים שהוכרזו על ידי מנהיגים בישראל ובעולם כפריצת דרך וכתחילת תהליך שלום, למעלה מ-2000 ישראלים נרצחו בפיגועי טרור של פלסטינים.

הסכמי אוסלו הובילו ל-30 שנות טרור פלסטיני מתמשך ומחריד, בחסות הרשות הפלסטינית שהוקמה בעקבות הסכמים אלה. פיגועי התאבדות, ירי, דריסה, דקירה, ופיגועי טרור נוספים התאפשרו בעקבות הסכמים אלו. אנשים רבים מתאבלים על אובדנו של השלום שהם חשבו שהיה במרחק נגיעה מאתנו, ותוהים מה גרם לכישלון תהליך השלום של אוסלו.

התשובה היא שבהסכמים בינלאומיים, אותם דברים שנראים ככישלון בעיני צד אחד, נראים בהצלחה בעיני הצד האחר. בעוד שהטרור שבא בעקבות הסכמי אוסלו הוא כישלון טרגי מבחינת ישראל, עבור אש"ף הטרור הזה הפך את תהליך אוסלו להצלחה, מפני שהוא היה אחת ממטרות ההנהגה הפלסטינית בעת חתימת ההסכמים.

זו אינה רק השערה לאחר מעשה. עוד מאז התהוותה של הרש"פ, הצהירו ראשיה על יעדי הטרור של תהליך אוסלו, אך מנהיגי ישראל באופן מעורר תדהמה קיבלו את ההחלטה להאמין למה שמנהיגי הפלסטינים אמרו להם בפרטיות, ולא למה שהם אמרו לאוכלוסייה שלהם בגלוי.

אחד הביטויים הברורים לכך שהמטרה של הסכמי אוסלו היתה לבסס את הטרור דווח על ידי מכון מבט לתקשורת פלסטינית חודשים אחדים לפני שערפאת פתח באינתיפאדת הטרור בסוף שנת 2000. הדברים נאמרו על ידי שר בממשלת הרש"פ.

"העם הפלסטיני קיבל את הסכם אוסלו כדריסת רגל ולא כהסדר קבע, מתוך הנחה שהמלחמה והמאבק בארץ יעילים יותר מאשר מאבק מארץ רחוקה [תוניסיה]... העם הפלסטיני ימשיך במהפכה עד שיושגו יעדי מהפכת 1965... [כלומר השמדת ישראל]". (עבד אל-עזיז שאהין, שר האספקה של הרש"פ, עיתון אל-איאם, 30/05/2000)

השר בממשלת הרש"פ, עבד אלעזיז שאהין, לא יכול היה להיות ברור יותר לגבי המטרה של תהליך אוסלו – הגברת הטרור. אש"ף התקשה להפעיל טרור ממקום שבתו בתוניסיה, והוא חתם על הסכמי אוסלו בכדי להפעיל טרור "בארץ". כל מה שקרה בשלושים השנים האחרונות מובלע במילים הללו – ובכל זאת ישראל בחרה להתעלם מהדברים.

ההבטחה לטרור העתידי הושמעה שוב ושוב, גם מוקדם יותר בתהליך, מצמרת הנהגת הרש"פ. כבר ב-1996 נביל שעת', בכיר אנשי המו"מ הפלסטינים בתהליך אוסלו, הבטיח לפלסטינים שהרובים שישראל נתנה למשטרת הרש"פ יופנו לעבר הישראלים אם הם לא ייכנעו לכל דרישה פלסטינית.

הקלטה פרטית של שעת' בעת שדיבר בדיון אסטרטגי ב-15/01/1996, אשר נחשפה על ידי מבט לתקשורת פלסטינית:

"זוהי האסטרטגיה... אם וכאשר ישראל תגיד 'זהו', כלומר, 'לא נדבר על ירושלים, לא נחזיר פליטים, לא נפרק התנחלויות, לא ניסוג לגבולות [1967]' – במקרה כזה נחזור לאלימות.

"אבל הפעם זה יהיה עם 30,000 חיילים פלסטינים חמושים, ובשטח עם אלמנטים של חופש.

"אני הראשון שקורא לזה. אם נגיע למבוי סתום, נחזור ללחימה ולמאבק, כפי שנלחמנו במשך 40 שנה או יותר".

יתרה מכך, העובדה שהמטרה לא הייתה השגת שלום עם ישראל נאמרה במפורש על ידי יו"ר אש"ף יאסר ערפאת – חודשים אחדים לאחר שחתם על הסכמי אוסלו – ונאמרה אחר כך שוב ושוב, לאורך 30 שנה, על ידי בכירי רש"פ אחרים. ערפאת השווה את הסכמי אוסלו להסכם חודיביה שנקצב ל-10 שנים, שנכרת בין מייסד האסלאם מוחמד לבין ראשי שבט קוריש מהעיר מכה, בזמן שלא היה לו כוח מספיק לכבוש אותם. שנתיים לאחר מכן מוחמד רמס את ההסכם וכבש את מכה.

"הסכם זה [אוסלו], אני לא מחשיב אותו יותר מההסכם שנחתם בין הנביא שלנו מוחמד לקוריש" – כך תועד ערפאת אומר בנאום ביוהנסבורג ב-10/05/1994.

כיצד יכולה היתה ישראל להחמיץ את סימני האזהרה הללו, ועוד רבים אחרים, שמכון מבט לתקשורת פלסטינית חשף ללא הפסקה לאורך תהליך אוסלו? יתרה מכך, כיצד אנשי המו"מ הישראלים קיבלו את ההבטחות המילוליות של אש"ף, מבלי לדרוש צעדים קונקרטיים שיוכיחו את מהימנות הדברים, בידיעה שלאורך ההיסטוריה, ההונאה הייתה אסטרטגיה בסיסית לחתירה תחת האויבים?

כוח ההתמדה של הסיפור העתיק על הסוס הטרויאני מלמד כי הונאה הייתה המפְתֵחַ למלחמה מאז ומתמיד. עם זאת, הונאה כרוכה בדרך כלל באסטרטגיה ובתכנון. ההתקפה של בעלות הברית ביום הפלישה לנורמנדי (D-Day) נחלה הצלחה בזכות תכנית הטעייה כוללת שנקראה מבצע שומר ראש, שכללה הצבת כוחות "פנטום" צבאיים, הודעות אלחוט מזויפות, הדלפות שווא של דיפלומטים ועוד אלמנטים רבים, על מנת להערים על הגרמנים לחשוב כי בעלות הברית לא מתכוונות לנחות בנורמנדי. ארצות הברית הצניחה בובות אל אתרי נחיתה פוטנציאליים אחרים, ושיגרה כלי שיט מדומים בקרבתם.

במבט לאחור על 30 שנות טרור מתמשך שזכה לעידוד, האדרה ותיגמול מצד הרשות הפלסטינית, הדבר שכה מדהים בהונאת אוסלו הוא שאש"ף, שבשנת 1993 עוד היה ארגון טרור, לא היה צריך לעשות דבר כדי להונות את המנהיגים הישראלים הנלהבים. כל מה שהיו צריכים לעשות היה לבוא אל השולחן ולחתום על דף נייר. לא היה סוס טרויאני, לא היו חיילי דמה שצנחו מהשמיים, ולא היו הדלפות מזויפות מצד דיפלומטים פלסטינים על מנת לשכנע את הישראלים שמחבלי אש"ף השתנו. לא הייתה תקופת מבחן. לא היה ניסיון לחכות עד שייעשה חינוך מחדש של הנוער הפלסטיני אשר גדל על שנאה ליהודים ולישראל.

במקום זאת היו פוליטיקאים ישראלים נלהבים יותר מדי שחיכו שאש"ף רק יאמר שאינו רוצה עוד להשמיד את ישראל. הסוס הטרויאני של אוסלו הצליח כי היו מנהיגים ומנהלי משא ומתן ישראלים שהיו כה להוטים להשיג הסכם שלום עד כי נהגו בפזיזות ונתנו לעצמם להיות מרומים.

דבר מפליא אף יותר הוא שלממשלת ישראל היו כל הראיות שאוסלו הוא הונאה. כבר בשנת 1996 מכון מבט לתקשורת פלסטינית דיווח על מסרים מעודדי טרור של הרש"פ לפלסטינים. בשנת 1997 מבט לתקשורת פלסטינית חשף את עידוד הילדים לטרור ולשאיפה למות-שהידים ברש"פ. בשנת 1998 המכון דווח גם על ההטפה לשנאה ולאלימות בספרי הלימוד של הרש"פ.

הרש"פ אמרה לפלסטינים שחיפה ויפו הן ערים פלסטיניות אשר ישוחררו בשלבים. היא התגאתה בגלוי כאשר המשטרה הפלסטינית בסופו של דבר הפנתה את נשקה נגד ישראלים. מחבלים מתאבדים כבר רצחו ישראלים באוטובוסים ובקניונים בערים בישראל. לממשלות ישראל היה כל המידע, אך הן התנהגו כמהמר שממשיך לשים עוד כסף על השולחן, וסירבו לקבל את הבושה, האשמה והאחריות על הובלת ישראל למלכודת המוות של אוסלו.

אז האם אוסלו היה כישלון? אוסלו היה מלכודת ששינתה באופן יסודי את משוואת הביטחון הישראלית, וחשפה את ישראל לשלושה עשורים של טרור, ללא סוף שנראה לעין. למרות זאת, לפי מנהיגים פלסטינים, תהליך אוסלו לא היה כישלון.

מאותן סיבות שישראלים אומרים שאוסלו נכשל – כלומר בגלל הטרור הפלסטיני המתמשך – הפלסטינים סבורים שתהליך אוסלו הצליח.

זיאד אבו עין שכיהן כסגן השר הפלסטיני לענייני אסירים, הסביר:

"[תהליך] אוסלו היה בית הגידול היעיל והחזק שאימץ את ההתנגדות הפלסטינית. בלי [הסכמי] אוסלו, לא היתה קיימת התנגדות. בכל השטחים הכבושים לא היה ניתן להעביר אקדח ממקום למקום. בלי אוסלו והחימוש של אוסלו ... לא היה מתאפשר לנו לחולל את האינתיפאדה הפלסטינית האדירה הזו." (ערוץ איראני בערבית - אלעאלם, 04/07/2006)

בכיר פלסטיני אחר, סולטאן אבו אל-עינין, חבר המועצה המרכזית של פת"ח - שנודע באמירתו "אם אראה ישראלי אשסף את גרונו" – הדהד את אותו המסר: "הנשק [יותר מ-40,000 רובים] ששימש נגד האויב הישראלי בעזה ובעוד מקומות הוכנס [לשטחי הרש"פ] לפי ההסכם [אוסלו]. אם אנו רוצים להתייחס לצדדים השליליים שלו, עלינו לראות את הצדדים האחרים של הסכמי אוסלו." (ערוץ אלקודס, 06/04/2009]

אפשר היה לסכם את תהליך אוסלו בקביעה שהם היו הצלחה גדולה עבור אש"ף, אך כישלון עגום עבור ישראל.

אך ישנה אמת עמוקה מזו. תהליך השלום שישראל דמיינה לא נכשל – מפני שהוא מעולם לא התקיים.