|
|
אמא שולחת את בנה לפיגוע התאבדות (2002)
|
אום נידאל עם בנה מוחמד, חמוש ומוכן לבצע את פעולת הטרור: "בחיי, זה היום הטוב ביותר שלי. אני מרגישה שהבורא מרוצה ממני, כי אני נותנת משהו [את בני] למענו. הייתי רוצה לתת עוד [בנים] בתור כפרה למען אללה, וכדי שיתנופף מעל פלסטין דגל [האסלאם] - "אין אלוהים מלבד אללה... נכון שאין דבר יקר יותר מהילדים, אך למען אללה אנו נותנים בקלות את היקר."
אום נידאל לאחר מות בנה: "נתתי את בני לג'יהאד למען אללה. זאת חובתנו הדתית. אם הייתי מרחמת עליו, או נותנת לו להתחרט - זה לא היה צודק, הייתי עושה טעות. אני לא רוצה ללכת לפי תחושותיי, תחושות אימהיות. הנחתי אותן בצד למען משהו חשוב יותר, למרות שזה גם קשור לתחושות אימהיות. למה? כיוון שאני אוהבת את בני, ואני רוצה לבחור עבורו את הטוב ביותר. והטוב ביותר אינו חיי העולם הזה. לנו יש את חיי העולם הבא שהם האושר הנצחי, ואם אני אוהבת את בני, אבחר עבורו את האושר הנצחי. הכבוד שאני מקבלת מילדיי החיים, אינו כמו הכבוד שהשהיד נתן לי. הוא ילמד עלינו זכות ביום תחיית המתים. מה עוד אפשר לבקש? אינשאללה, אנחנו נהייה אתו בגן-עדן. זה הטוב ביותר שאני יכולה לייחל. הכבוד הרב ביותר שנתן לי [בני] הוא נפילתו כשהיד.
[אתר האינטרנט של החמאס, 2002]
|
|
|
|
|