עבאס בשנת 2005: שחררו את כל האסירים,
כולל רוצחים, מפני שהרש"פ היא ששלחה אותם להרוג

עבאס: "אני דורש את [שחרור] האסירים מכיוון שהם בני אדם
שביצעו פעולה שאנחנו - אנחנו - פקדנו עליהם לבצע,
אנחנו כרשות [הפלסטינית]."

איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק

עבאס: "אני דורש את [שחרור] האסירים מכיוון שהם בני אדם שביצעו פעולה שאנחנו - אנחנו - פקדנו עליהם לבצע, אנחנו כרשות [הפלסטינית]."
 

עבאס: "זאת מלחמה. ומלחמה [פירושה] שאתה פקדת על חייל להרוג, ואני פקדתי על בני, או אחי, או על מישהו אחר שיבצע את חובת ההתנגדות [האלימות], זה הרג, וזה הרג. ולכן, אין דבר כזה ׳[ידיו] מגואלות בדם ואסור לשחררו מהכלא.׳ הוא לוחם, כמו כל לוחם."
 

עבאס: ״אני דורש את [שחרור] האסירים מכיוון שהם בני אדם שביצעו פעולה שאנחנו - אנחנו - פקדנו עליהם לבצע, אנחנו כרשות [הפלסטינית]. אי אפשר להעניש אותם כשאנחנו יושבים סביב שולחן אחד ועורכים משא ומתן. בנוסף, הם ריצו מספר שנים ארוכות - עד מתי? שהאדם יישאר במחשכי הכלא כל החיים, שימות בכלא?"
[במשך דקה עבאס מדבר על הצורך במדינה הפלסטינית ועל ביטחונה של ישראל]
המנחה: ״אדוני הנשיא, איך נתייחס לקריטריונים שלהם, ׳ידיים מגואלות׳?״
עבאס: ״הדיבורים האלה, אני לא מקבל אותם, והם אינם הגיוניים. מה זה - ׳ידיו מגואלת בדם׳? הרי אנחנו נלחמנו. הם הרגו, הם הרגו. הם צדו ממטוסים וצדו מטנקים, והרגו. החייל שהורג חמישים אנשים, או עשרים אנשים - במה הידיים שלו מגואלות, בפודרה? הן מגואלות בדם! זאת מלחמה. ומלחמה [פירושה] שאתה (כלומר, ישראל) פקדת על חייל להרוג, ואני פקדתי על בני, או אחי, או על מישהו אחר שיבצע את חובת ההתנגדות (כלומר, האלימות), זה הרג, וזה הרג. ולכן, אין דבר כזה ׳[ידיו] מגואלות בדם ואסור לשחררו מהכלא.׳ הוא לוחם, כמו כל לוחם. בזמן לחימה - ואנחנו היינו בזמן לחימה, הייתה לחימה. בכל ארצות העולם, כאשר יש שביתת נשק - מוחלים על מה שעבר."
[במשך חצי דקה עבאס חוזר על הצורך לשחרר אסירים]
עבאס: "איזו משמעות יש לשלום עם הישראלים, כשהמבוקש נשאר מבוקש, והאסיר נשאר אסיר, והמגורש מגורש - איזה ערך יש לי בעיני האזרח [הפלסטיני] הרגיל, האזרח הרגיל, הוא יגיד לי: ׳מה הבאת לי? בזמן שאתה פקדת עלי, אתה אחראי עלי.'"

[הטלוויזיה הרשמית של הפלסטינית, 14/02/2005]