מנהיגים פלסטינים מפת"ח וחמאס כאחד טוענים כי הטרור, ובתוך כך גם פיגועי התאבדות נגד ישראל, המכונה בפיהם "התנגדות" או "המאבק המזוין" - הוא כלי פוליטי לגיטימי, שיש לשלבו עם הדיפלומטיה. הטרור, לתפיסתם, הוא "זריעה," שלאחריה באה הדיפלומטיה; קרי, הקפאת הטרור בכדי לאפשר לדיפלומטיה "לקצור" את הפירות שנזרעו על ידו. עבור הפלסטינים, דרך פעולה זו הוכיחה עצמה בשנים האחרונות כאסטרטגיה מוצלחת.

פת"ח טוענים כי יאסר ערפאת היה מודל לחיקוי, המומחה "למועדי זריעת המאבק וקצירת הדיפלומטיה" [אל-חיאת אל-ג'דידה, 09/11/2006]. חמאס מצידה, טוענת כי מצאה את דרך המלך בין השתיים: "השבח לאללה, אנו [חמאס] הוכחנו הצלחה מזהירה בשילוב בין דיפלומטיה והתנגדות" [נציג חמאס, איימן טהא, אל-רסאלה, 17/05/2007].

חשוב לציין כי השימוש בכלי הטרור נתפס על ידי הרשות הפלסטינית כפונקציה של רווחיות, בהתאם ליכולותיה ברגע הנתון. כפי שאמר ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, אחמד קריע (אבו עלאא'), באוגוסט 2010 כשנשאל אודות המשך "ההתנגדות המזוינת":
 

"אני רואה ומנתח [את המצב]. אם היא [ההתנגדות] נותנת לי [תועלת] ללא מחיר, כן."

[אל-חיאת אל-ג'דידה, 05/08/2010]
 

 

"כעת אנחנו נגד המאבק המזוין מפני שאיננו יכולים. בעתיד, הדברים עשוים להשתנות. היה לי הכבוד להיות זה שירה את הקליע הראשון בשנת 1965, ו[להיות] מי שלימד רבים באזור ובעולם את ההתנגדות, כיצד היא ומתי היא מועילה ומתי אינה מועילה... היה לנו הכבוד להוביל את ההתנגדות. אנו לימדנו את כולם התנגדות מהי, ובכללם חזבאללה, שהתחנכו במחנות [האימונים] שלנו."

[אל-דוסתור (ירדן), 28/02/2008]

פלסטינים רבים, מרחבי הקשת הפוליטית, מאמינים כי "המאבק המזוין" הוא כלי לגיטימי. יתרה מזאת, במידה וסבב השיחות הנוכחי לא יניב מענה לדרישותיהם הפוליטיות, הם ישובו לאלימות - בעיתוי המתאים ובהתאם ליכולותיהם.