מתוך מאמר מאת חאפז ברגותי בעל טור קבוע בעיתון הרשמי של הרש"פ:
"אמרנו מההתחלה: 'אל תזרקו את ילדיכם לתוך הקרב למרות שהכיבוש, בדיכויו, אינו מבדיל בין ילדים, צעירים וזקנים, ולמרות שהמתנחלים שרפו ילדים בכוונה תחילה, ולמרות שבאמצעות דיכויו הברברי, שמתגרה בכל יצור חי, הכיבוש מנסה למשוך אליו ילדים'. לעומת זאת, אנשי התא משכם [רוצחי בני הזוג הנקין], אישרו לאחר שנעצרו כי הם נמנעו מלירות בילדי המתנחלים, כפי שקרה גם עם ת'אאר חמאד, הצלף מואדי חראמיה, אשר נמנע מירי במתנחלת ובילדיה והורה לה לחזור.
עד כה, מתחילת החודש שעבר מתו כשהידים עשרות ילדים שאין להם קשר לדקירות ולמאבק, אך הכיבוש, אשר פרסם את סרטון חקירתו של הילד [אחמד] מנאצרה, ניסה לפנות אל קהל הילדים בעודו מתעלל בילד. זאת כדי להתגרות ולדחוק בילדים כמותו ללכת בדרכו, וזה מה שקרה אתמול בהתנחלות פסגת זאב בירושלים. העיקרון החשוב ביותר בהתנגדות לכיבוש הוא לא לעשות אף מעשה שעלול לגרום לך להידמות לכיבוש ולמעשיו. כלומר, יש להימנע ממעשים בלתי אנושיים כדי לשמור על רגשותיך האנושיים, אפילו אם הכיבוש איבד את אנושיותו, שכן לא מוטל עליך לחקותו...
הברבריות היא בעייתו של מי שנוהג כך, ולא נדרש מאיתנו לגייס ילדים למעגל אלימות שהם אינם יכולים לעמוד בו. אנו זוכרים כיצד באחד הקרבות, הנביא האציל, יברכהו אללה, סרב לגייס נער, אף על פי שהנער עמד על קצות אצבעותיו כדי להיראות מבוגר מגילו. לכן, אני חושב שפעולות הדקירה, במקרים כאלו, הפכו לחסרות טעם. ראוי יותר להרחיק את ילידנו מהפגנות שיש בהן חיכוך עם הכיבוש. נכון שעתידם תחת הכיבוש אינו ברור, בדומה לעתיד של כולנו, אך ראוי שנרחיק אותם מהעימותים כדי שיחוו את ילדותם. אומללה ככל שתהיה, היא עדיפה על פני ילדות של פצוע, של עציר או של שהיד נטול ילדות"

הערה: המאמר מדבר על סרטון חקירתו של מנאצרה, שפצע יחד עם בן דודו נער ישראלי באורח אנוש בדקירות סכין.