"החבר הערבי בכנסת ד"ר אחמד טיבי... אמר כי ההצעה להחלפת שטחי ואדי עארה בשטחי התנחלויות במסגרת המו"מ הפלסטיני-ישראלי לא עלתה לדיון, והיא הצעה בלתי מעשית, לא מוסרית ומסוכנת, שליברמן מעלה מאז 004, והאמריקאים לא קיבלו אותה. הוא ציין כי זו אפשרות שאינה באה בחשבון מהצד הפלסטיני, ולא מקובלת על ההנהגה הפלסטינית בישראל. עוד הבהיר כי ההצעה להעביר את המשולש לרש"פ היא טיהור אתני שמטרתו לכונן מדינה יהודית ללא ערבים.
טיבי הוסיף לעיתון 'א-דוסתור' הירדני כי טענתו של ליברמן, שתושבי ואדי עארה יישארו בבתיהם, הינה חסרת תוקף, מאחר שאדמותיהם הופקעו בשנת 48. האם יעבירו את אום אל-פחם עם מאות אלפי הדונמים השייכים לבעליהם? המטרה על פי דברי ליברמן היא לחזק את האופי היהודי של מדינת ישראל, ומשמעות הדבר ביטול אזרחותם של מאות אלפי אזרחים בישראל, בשעה שאנו מתייחסים ברצינות ללאום שלנו ולאזרחות שלנו ורוצים להיות אזרחים שווים. איננו כלי שחמט שמעבירים ממקום למקום!... אם מדברים על הלאום, הרי שאין זו מדינת לאום, אלא מדינה דו לאומית שיש בה רוב יהודי ומיעוט ערבי. מבין שני הלאומים הללו, אנחנו התושבים המקוריים. לא הגענו לכאן במטוס או ספינה... יש לנו לאום, ואנו משתייכים לעם הפלסטיני... אנו נאבקים למען זכויות האזרח שלנו ולמען שוויון'.
בתגובה לדרישת ישראל מהפלסטינים להכיר בישראל כמדינה יהודית, אמר טיבי: 'הצד הפלסטיני לא ייכנע לדרישה המשונה הזו. בדרך כלל מבקשים מהמדינה הישנה להכיר במדינה החדשה ולא להפך. אנחנו בכנסת מתנגדים להגדרה הזו. אנחנו מיעוט ויש רוב, אך לא מתקבל על הדעת לבקש זאת מהפלסטינים"'.
 

[דברים של מוחמד ברכה - בהקלטה של עצרת ציון יום השנה ה-49 לתחילת פעילותה של פת"ח - שכם:]
"אחים ואחיות, אני רוצה לשתף אתכם ברגשותיי. למען האמת, היום מעסיקים אותי שני נושאים [במקור: לבי מחולק לשני צדדים]. מצד אחד [במקור: מצד אחר] אהבה ושמחה, בשל שחרור קבוצה של אסירים, ומייצג אותם כאן אחי אבראהים [אל-טקטוק] אשר שוחרר בעסקה האחרונה, וראשית כל, ברכות להם כולם. באותו נושא, לבי עם אחיי, אסירי המהפכה הפלסטינית שבבתי הכלא של הכיבוש. אנו ממקומנו, ומתפקידנו, עושים את מה שאנו חייבים לעשות. על כל בני עמנו, וכמובן על ההנהגה הפלסטינית לשים את הסוגיה הזו בראש סדר העדיפויות שלהם. סוגית האסירים הייתה אמורה להיפתר לפני זמן רב.  קחו את העסקה האחרונה שנגעה לאלו שנעצרו לפני אוסלו- הם היו אומרים לצאת ממחנות המעצר מיד לאחר ההסכמים. ישראל גנבה מכל אחד מהם עשרים שנים- היא גנבה מהעם הפלסטיני כ-2200 שנות חיים. ישראל צריכה לשלם על כך מחיר, ולא לזכות בשבחים על דיכוי ועל החזקת [האסירים] במעצר."
[בסיום דבריו של מוחמד ברכה, אומר מנחה האירוע]: "אני אומר לכם באדמות הכבושות: אתם הלב הפועם של פלסטין... [מוחמד ברכה מוחא כפיים]"

אבראהים אל-טקטוק – רצח את החייל בנימין מייסנר ב-1989 בשכם
 

"יש כוונות רציניות לכפות שירות אזרחי על האזרחים הערבים, וברור שזו הקדמה לשירות צבאי. חובה עלינו להגביר את התנגדותנו לכך, מכיוון שמטרתו האמתית [של השירות האזרחי] היא להפשיט אותנו מזהותנו הכלל ערבית והלאומית, לשלול את הערכים הערביים מאתנו, לעשות לנו ישראליזציה ולהחדיר את המושגים הציוניים לתודעתנו... ואף להפוך אותנו לחלק מהמפעל הציוני בפלסטין. זאת, כדי להפוך אותנו לאנשים שאין להם עניין בדבר מלבד השגת מספר הישגים חומריים בתמורה להתנערות מהכבוד הלאומי. הוא [השירות האזרחי] רוצה אותנו כשכירי-חרב בעקיפין, באמצעות שירות שיתבצע במוסדות השייכים ומסייעים למאמץ הביטחוני והצבאי, כמו מוסכים, כבישים ושירותים וכיוצא בזה מתקנים צבאיים.
הם מדברים על חלוקת הנטל, אך לפני כן מה עם שוויון בלתי מותנה של האזרחים?...
עלינו לצאת נגד הפרויקט הזה בנחרצות ובאומץ, יהא המחיר אשר יהא, מפני שאם אנו נאבד את עצמנו – מה טעם יהיה בכך שנרוויח את העולם הארצי. אנו ערבים פלסטינים ואיננו רוצים להיות שכירים בצבא כיבוש, מדכאי אחינו. זאת, בנוסף לכך שאיננו משוכנעים כלל וכלל שהשירות האזרחי או הצבאי יקנה לנו את זכויותינו, במיוחד כשיש לפנינו דוגמה ברורה אצל אלה מבני עמנו שכן שירתו...
אנו חוזרים ואומרים כי איננו נגד התנדבות, אך היא צריכה להיעשות בתיאום עם נציגי הציבור הערבי... [בהמשך: אנו מסכימים לשירות התנדבותי מרצון שלא יהיה קשור למשרד הביטחון הישראלי. אך הצעות הממשלה מתעקשות להתעלם מהנציגים הערבים, ומתעקשות שהשירות האזרחי יתבצע בחסות משרד הביטחון]... מה שמלמד כי הממשלה הזו מחפשת תואנות חוקיות כדי למנוע מצעירינו את זכותם הבלתי מותנית לשוויון."
 

כותרת: "האסירה המשוחררת אמנה מונא בראיון לכל אל-ערב ממקום גלותה בטורקיה - 'לא תכננתי להרוג את הנער היהודי, אלא רק לאסור אותו כדי להחליפו בפלסטינים'..."

עורך הראיון: סעיד חסנין
"ישראל התעקשה שהיא לא תהיה ברשימת המשוחררים, אך כאשר עסקת 'הנאמנות לחופשיים' יצאה לפועל, מצאה עצמה אמנה מונא... חופשיה ומחוץ למולדת... המעניין לגבי האסירה המשוחררת שהוגלתה לטורקיה הוא הביקור שערך הנשיא מחמוד עבאס, אבו מאזן, ופגישתו איתה.  לשכת נתניהו הביעה כעס רב על פגישה זו... 
'כל אל-ערב' ערך ראיון בלעדי עם האסירה אמנה, אשר דיברה איתנו ממקום גלותה...
ש. כיצד את מגיבה למי שמתאר אותך כרוצחת?
ת.  האנשים האלה, כשהם משתמשים במילה הזו, מתבלבלים בין עצמם לבין אחרים. הם הרוצחים, אסור למי שרוצח נשים וילדים והורס בתים ובתי ספר, שיתייג מישהו אחר כרוצח. המדינה שלהם קמה על חורבות עם שלם ועל דם ילדים... זו שיא החוצפה שליברמן או נתניהו ואחרים ידברו על רצח ופשע, כשלמעשה הם עושים את הדבר הזה, ויתארו לוחמת כמוני כרוצחת..."

הערה: אמנה מונא - מחבלת שתכננה ויזמה את רצח הנער בן ה-16 אופיר רחום. במשך שבועות ניהלה מונא איתו שיחות ארוכות דרך תוכנת המסרים ICQ תוך שהיא מתחזה לעולה ממרוקו. מונא שכנעה אותו להיפגש עימה בירושלים. כשהגיע לפגישה נסע איתה למקום מפגש בפאתי רמאללה שנקבע מראש עם יתר חברי חוליית הטרור. הם רצחו אותו בירי מטווח קצר, כשמונא צופה במתרחש מהצד.

כותרת: "ד"ר מוסא אבו מרזוק, סגן ראש הלשכה המדיניית של חמאס ל'כל אל-ערב' - האחיות האסירות משטחי ה-48 נכללות בעסקה מלבד שתים"
"...רשויות הכיבוש הכריזו על רשימת האסירים שישוחררו במסגרת השלב השני של עסקת 'הנאמנות לבני החורין' [כך חמאס מכנה את עסקת שליט]. בשלב הזה, תנועת ההתנגדות האסלאמית חמאס לא קבעה את השמות...
ובאשר לאסירות ממה שמכונה הפנים הפלסטיני, אמר אבו מרזוק: 'כל האסירות ישוחררו, מהבדיקה שערכתי...'"

כותרת: "המלחמה שאלה של [מעשה] פזיזות." 
(מאמר מערכת - העורך לוטפי סלים דיב)
"האזור נמצא במרחק צעד אחד, או מעשה-פזיזות אחד, שיבצע חייל חסר-שכל. הרי אך תיפול רקטה באזור פתוח, שלא תגרום שום נזק לחיים או לבתים, או [שתיפול] בין הבתים - ומיד תגיב אחת מיחידות הצבא האדיר, בארטילריית-טנקים, לאחר שחיל האוויר יכוון אותה מהאוויר, וממרחק שאינו גדול מגובה הבתים בלבנון ובעזה.
... אנו רואים את מי שיורה על אזורי הצפון הקרובים ללבנון, כנער פחדן ונטול בינה. אנו גם רואים את התגובות הישראליות כמשוגעות, כשהמטוסים שלה פושטים, עם טייס או ללא, כדי לכתוש את כפרי הדרום הלבנוני, עד צור או עד הליטני... ולאחר שהיא רוצחת אנשים והורסת בתים אשר נתנו מחסה למספר גדול של ילדים ונשים וזקנים, ולאחר שהיא קורעת את בגדיה בשל [הרס] לול תרנגולות, היא פונה להתלונן אל באן קי מון ואל האו"ם, והם מגנים פה אחד את ההפרה של צבא לבנון להסכמים הבינלאומיים, על אף שהצבא הזה עסוק בד"כ בדבּקה...
אך אם אחד מתושביה, מאלה ששירתו בצבא ואף היו ביחידות אליטה בו... היה עושה מעשה נפשע, כמו הריגת מתפללים בירושלים הנעלה, או בבית לחם או בחברון, הם מלבישים אותו בבגדי משוגע ושמים אותו בבית חולים למחלות נפש למספר שבועות... לאחר שהוא חיסל חיים של ערבים והקדיש את מעשהו למען "ירושלים."  כך נהייתה המשוואה - הערבי הורג כי הוא גזעני ושונא יהודים... ואילו הרוצח שלהם הוא אדם תרבותי, ואדם טוב שאינו מסוגל לשפוך דם של אף אדם..."