כותרת: "דחיית ההצבעה על החשבת ירושלים כבירת ישראל בלבד"
"ירושלים הכבושה – הכנסת דחתה את מועד ההצבעה להצעת חוק הקובעת כי ירושלים היא בירת ישראל והעם היהודי..."
 

כותרת: "דובר חטיבות אל-נאצר צלאח אל-דין - הפלג הצבאי, אבו עטאיא, לכל אל-ערב: 'ההתנגדות הצליחה לבטל את התנאים הציוניים המוקדמים במיוחד בכל הקשור לאסירי 48 וירושלים - התעקשנו על שחרור אסירים משטחי 48 וזה כשלעצמו ניצחון היסטורי...'"
[מאת סעיד חסנין]
"...אבו עטאיא הוסיף: 'אנו אומרים שההתנגדות בעמידתה האיתנה ובסבלנותה הצליחה לשבור את סירובו של האויב הישראלי לדרישות ההתנגדות בשנים הקודמות, כשהצלחנו לבטל את התנאים המוקדמים שהאויב נאחז בהם, במיוחד לגבי אסירי 48, [אסירי] ירושלים והגולן. האויב הסכים למספר גדול של בקשות ואני אגיד ש-99% מהנכללים בעסקה נשפטו לתקופות מאסר ארוכות...'
ובכל הקשור לאסירים של פלסטין ההיסטורית, או מה שקרוי 'אסירי הפנים', אמר אבו-עטאיא: 'האויב הישראלי סרב בעבר לשחרר את האסירים האלה..."'
 

כותרת: "משפחת יונס מקווה שהעסקה תכלול את בניה האסירים ..."
"הידיעות האלה [בדבר שחרור צפוי של סאמי יונס ועוד אסירים ערבים ישראלים] גרמו לשמחה רבה בקרב המשפחה... לצד ציפייה גדולה בקרב החברה הערבית בפנים הפלסטיני...
... חלימה יונס... אמרה: "...על אף ההיעדרות הארוכה, השמחה תהיה גדולה עם חזרת בעלי סאמי לחיק משפחתו... אלו רגעים של אושר מלאים בניצחון, ברצון ובעמידה איתנה. זוהי הצדעה מלאת כבוד ופאר לאסירי החופש ולכל העצורים בתוך בתי הכלא הישראליים. הדבר מראה את מידת עמידתנו האיתנה ואת רצוננו החזק אשר הראו את כוחם ואת ניצחונם על האפליה ועל העושק האופפים את חיי המיעוט הערבי ב"פנים" הפלסטיני"'...  

הערה: האסיר סאמי יונס - רצח את החייל אברהם ברומברג בנובמבר 1980
 

כותרת: "סירוב לכפיית תנאי הנכבה מחדש"
ד"ר ג'מאל זחאלקה
"הגדרנו כי סוגיית הקרקעות והמגורים היא קו החזית העיקרי בין הציבור הערבי הפלסטיני ב'פנים' ובין השלטון הישראלי. הסוגיה הזאת מתלקחת היום, וסביבה מתלקח הקרב באזור הנגב, אחרי ההכרזה על תכנית הממשלה הישראלית הידועה כ'תכנית פראוור'...
ההנהגה הערבית הארצית, המיוצגת ע"י ועדת המעקב... הכריזה על סירוב מוחלט לתוכנית, ונפתחה המערכה נגד התוכנית במטרה ברורה לסכל את תוכנית פראוור...
הממשלה הישראלית מנסה, באמצעות תכנית פראוור ובאמצעות עיבוי מדיניות ייהוד הנגב, להשלים את הנכבה ולכפות את תנאיה על מי שנשארו במולדתם אחרי הגירוש הגדול של שנת 1948...
אנחנו בפני מצב המחייב סירוב לכפיית תנאי הנכבה מחדש על בני עמנו בנגב, מאחר שביצוע תוכנית פראוור, משמעותה כפיית התנאים האלו, וזאת בדרך השטנית [מילולית 'גיהנומית'] אשר יושמה בנגב בעשורים שעברו...
אנו בפני מערכה גדולה, שעשויה לעלות, בהיבטיה ובהשלכותיה, על יום האדמה ההיסטורי. ישנו ניסיון להפקיע מאות אלפי דונמים, בעוד שהסיבה הישירה ליום האדמה 1976 היתה ניסיון להפקיע כ-20 אלף דונם, אשר הצטמצם להפקעת 7000 דונם.
המשימה המרכזית של הכוחות, המפלגות, המוסדות והמטות העממיים והלאומיים היא גיוס הציבור הערבי בגליל, במשולש ובנגב, למערכה להגנת האדמה שנשארה לנו - שהרי האדמות הערביות בנגב הן רזרבות הקרקע שנותרו לנו...
הקרב אינו רק נגד תוכנית פראוור, אלא זהו קרב להשבת הזכויות שנגזלו ובראשן ההכרה בכפרים הלא מוכרים ופיתוחם בהתאם לאינטרסים ולצרכים של תושביהם ולא לפי מטרות השלטון לטובת מתנחלים שהוא רוצה להביא כדי שיגורו על אדמות הכפרים האלה..."
 

כותרת: "11 שנים והפצע עוד פתוח - אלפים בתהלוכה המאוחדת בסכנין לציון יום השנה ה-11 להתפרצות אל-אקצא וירושלים" [אירועי אוקטובר 2000]
"...מחמד זידאן, ראש ועדת המעקב לערביי ישראל, העביר כמה מסרים, שהראשון בהם: "הסיבות שהביאו להרג 13 הצעירים [באוקטובר 2000] הן עדיין אותה המנטליות; והכיבוש הולך ומעמיק, וההתנחלות ומדיניות הדיכוי נמשכים...
מה שאירע בשנת 2000 היה גינוי למעשהו של הסכל שרון, נגד מסגד אל-אקצא: טימוא לשם ביסוס הכיבוש... אנו סבורים כי רמת הזעם בעולם הערבי עולה, נוכח ההתעקשות הישראלית, והעמדות הטפשיות המתנגדות לזכות העם הפלסטיני להקמת מדינתו העצמאית. האירועים שקרו יכולים לקרות בכל רגע, ואנחנו תומכים בפניית הנשיא הפלסטיני אבו מאזן [לאו"ם], ומדגישים כי - לא משנה כמה גדולים יהיו הדיכוי וההשפלה, אנו איתנים ואנו נקריב קורבנות כפי שהקרבנו בשנת 2000. אנחנו פונים אל ממשלת ישראל הטיפשה ואומרים לה שהעיקשות הזו מוסיפה לבידודה ושהיא תביא להצטברות כעס ולפיצוץ בקרב עמנו הפלסטיני, הצפוי בכל רגע."
מחמד זידאן הוסיף: "מדיניות ישראל כלפינו לא השתנתה - ישנם 500 אלף דונם בנגב בסכנת הפקעה, וישנם אזורים רבים בפנים הפלסטיני הסובלים מקיפוח ומהפקעה, כך שהאנשים יהפכו למגורשים במולדתם, וזה רק יוסיף להצטברות הכעס. הזכות שלנו גדולה מהעושק שלכם... והנחישות שלנו חזקה מהנשק שלכם."
 

"ראמז ג'ראיסי (ראש הועד הארצי של ראשי המועצות הערביות, ראש עיריית נצרת): 'ההפגנה הזו, הגדולה ביותר אצל בני עמנו בנגב, היא צעד ראשון בתגובה לתוכנית פראוור. היא מעבירה מסר בעניין סירובנו לתכנית העקירה הזו ונחישותנו להישאר על אדמותינו.'
ג'ראיסי העביר את ברכות ראשי המועצות המקומיות הערביות... ואמר: 'המצב הכלכלי והחברתי הוא אות קלון על מצחה של הממשלה הזו, וזה ביטוי למדיניות האפליה הגזעית, כחלק ממדיניות העקירה שממשלות ישראל מתכננות ומיישמות.
[הממשלה] רוצה שבני עמנו בנגב, ככל הציבור שלנו, יהיו שכבה חברתית חלשה וענייה, שקל להעביר תכניות תוקפניות נגדה. אנחנו אומרים להם: 'כל התכניות שלכם ייכשלו, והאחדות הציבורית הזו היא תגובה ברורה לכך."'
 

כותרת: "המפלגות והתנועות הפוליטיות באום אל-פחם מוחות על ביקור ברק בעיר – "שולחנות-האוכל של רמדאן לאלו שצמים ולא לברק ולשאר הפושעים"'
"התנועות והמפלגות הפוליטיות בעיר אום אל-פחם פרסמו שלשום, יום רביעי, הודעת גינוי להזמנת שר הביטחון הישראלי אהוד ברק לסעודת רמדאן בביתו של אחד התושבים בעיר אום אל-פחם...
בהודעה שעליה היו חתומות התנועה האסלאמית, בל"ד, 'אבנאא' אל-בלד' ['בני הארץ'] וחד"ש, נכתב: 'שר בטחון הממסד הישראלי, אהוד ברק, רב-הטבחים של אינתיפאדת ירושלים ואל-אקצא ['ג'זאר אנתפאדת אלקדס ואלאקצא'], עם השר מתן וילנאי וחברי מפלגתו הנקראת 'עצמאות,' הוזמנו לשולחן סעודת הרמדאן ביום רביעי, ולצורך זה גויסה משטרת הממסד הישראלי במספרים ובכוחות גדולים, ולמטרה זאת הם סגרו את הרחוב המביא לביתו של התושב כדי להבטיח מסלול נקי מאלו שצמים, עבור הפושע אהוד ברק, והאזור הפך למתחם בטחוני מלא כוחות משטרה... עבור מי שהרג את בנינו בעת 'התפרצות ירושלים ואל-אקצא' [הכוונה לתחילת ההפגנות האלימות באוקטובר 2000] כאן באום אל-פחם וברחבי ה'פנים הפלסטיני' כולו. רמדאן הוא חודש המוסלמים, ושולחנותיו נועדו לצמים, ולא לפושעים. אנו מגנים באופן החמור ביותר את ההזמנה הזו ואת הזחילה הנפשעת הזו על השטיח של שר ה'ביטחון' של הממסד הישראלי..."
 

"שר החוץ הפלסטיני ריאד אל-מאלכי אמר כי אין ספק בצדקת החלטת הרשות לפנות לאו"ם, על אף האיומים המתמשכים מצד ישראל... שר החוץ הפלסטיני אמר את הדברים ל'כל אל-ערב', בעת שהשתתף בסעודת שבירת-הצום שארגן יושב ראש תע"ל, ד"ר אחמד טיבי, שבין משתתפיה היה שגריר מצרים בישראל ד"ר יאסר אל-רדא, השגריר הירדני דיפ-אללה אל-פאיז, ראש ועדת המעקב מחמד זידאן, והציר השיח' אבראהים צרצור...
[שגריר מצרים בישראל] יאסר אל-רדא אמר כי 'הזמנת הציר ד"ר אחמד טיבי... היא הזדמנות למפגש עם בני עמנו הפלסטיני ב'פנים', שאותם אנו מחשיבים כחלק מעמנו המצרי הערבי... עד שנגיע לשלום צודק וכולל שיכלול את כולם ברוח של סובלנות...'
ד"ר אחמד טיבי אמר: 'פלסטין תהיה המדינה ה-194, והדיפלומטיה הפלסטינית תביס את נסיונות נתניהו הקדחתניים לסכל את בקשת החברות [של הרש"פ]. אנו קוראים, בהפגנות בדרכי-שלום במולדת ובתפוצות, לתמוך בבקשה הפלסטינית [לאו"ם]. ההתנגדות בדרכי-שלום הוכיחה את עצמה, וההסתה של נתניהו לאלימות דחויה וגלויה.'
כמו כן, הד"ר טיבי הדגיש כי 'המיעוט הפלסטיני בפנים הוא חלק בלתי נפרד מהעם הפלסטיני ומהערבים, ונוכחות הקהל הזה, מהמדינות הערביות השונות באזור, מראה שאנחנו עם אחד ואומה אחת, ושהברית ושיתוף הפעולה האלה יכפילו את כוחה העמדה הערבית הפנימית לעצמאות המדינה הפלסטינית ולהשגת כל הזכויות לעם הפלסטיני. ההחלטה להשיג את חברות פלסטין באו"ם היא פרויקט פלסטיני ערבי חשוב, שיהיה לו חלק בהענקת העצמאות לעם הפלסטיני אם ירצה האל.'"
 

כותרת: "החזרה לבית הספר הפכה לעול על צווארה של המשפחה הערבית - משפחה עם שני תלמידי חט"ב ושני תלמידי בי"ס יסודי זקוקה לששת אלפים ש"ח לצורכי בית הספר בלבד... נראה שכמות הציוד [הדרוש] למשפחה ערבית ב"פנים הפלסטיני" מגיעה לשיא, לקראת שנת הלימודים הבאה... "