שכתוב ההיסטוריה של ארץ ישראל כאמצעי לשלילת זכות קיומה של מדינת ישראל הוא עיקרון מרכזי במדיניות של הרשות הפלסטינית. זמן רב לפני מלחמת הטרור בשנת 2000 ("אינתיפאדת אל-אקצא"), פתחה הרשות הפלסטינית במלחמת "היסטוריה" - מחיקת ההיסטוריה היהודית והמרתה בהיסטוריה פלסטינית פיקטיבית. לתהליך שכתוב זה שתי מטרות מרכזיות: מחיקת העבר בן ה-3,000 של העם היהודי בארץ ישראל, והמצאת היסטוריה פלסטינית, ערבית ומוסלמית עתיקה בארץ.

מטרת העל של השכתוב ההיסטורי כחלק מאסטרטגיה פוליטית הוזכרה כבר בכנס של היסטוריונים פלסטינים בשנת 1998, שבו נעשה קישור ישיר בין שכתוב ההיסטוריה ליעד הפוליטי של שלילת זכות קיומה של ישראל:

"ד"ר יוסוף אל-זאמלי [יו"ר המחלקה להיסטוריה במכללה לחינוך בחאן יונס] קרא לכל האוניברסיטאות והמכונים לפעול לכתיבת ההיסטוריה של פלסטין ולהגן עליה, ולא לאפשר למושתלים [הזרים] ולאויבים לעוות אותה ולשחק בה, ו[בכך] לתת לגיטימציה להימצאות היהודים על האדמה הזו... אבו-עמר, [מרצה להיסטוריה] הבהיר כי... אין קשר בין הדור הקדום של היהודים לבין הדור החדש"

[אל-איאם, 04/12/1998]
 

מחיקת ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל מלווה בהמצאת סיפורים היסטוריים, עתיקים וחדשים, פרי דמיונה של הרשות הפלסטינית, התומכים באידיאולוגיה הפוליטית של הרש"פ, וטוענים לבעלותם על הארץ. השואה, והיבטים נוספים בהיסטוריה היהודית, מוכחשים ומעוותים. דוגמא נוספת לעיוות היסטורי היא הסתרת עברו של ישו כיהודי שגר בארץ ישראל. מנהיגי הרשות הפלסטינית מציגים את ישו כפלסטיני אשר הטיף לאסלאם. בכך הם מכחישים לא רק את ההיסטוריה היהודית, כי אם גם את ההיסטוריה ואת בסיס הלגיטימציה של הנצרות.

ביחידה זו דוגמאות וציטוטים רבים, המראים כי שכתוב ההיסטוריה הינו חלק אינטגרלי ממדיניות הרש"פ, וכי השימוש הנעשה בו נועד ליצירת אידיאולוגיה פוליטית.