כותרת: "המלחמה שאלה של [מעשה] פזיזות."
(מאמר מערכת - העורך לוטפי סלים דיב)
"האזור נמצא במרחק צעד אחד, או מעשה-פזיזות אחד, שיבצע חייל חסר-שכל. הרי אך תיפול רקטה באזור פתוח, שלא תגרום שום נזק לחיים או לבתים, או [שתיפול] בין הבתים - ומיד תגיב אחת מיחידות הצבא האדיר, בארטילריית-טנקים, לאחר שחיל האוויר יכוון אותה מהאוויר, וממרחק שאינו גדול מגובה הבתים בלבנון ובעזה.
... אנו רואים את מי שיורה על אזורי הצפון הקרובים ללבנון, כנער פחדן ונטול בינה. אנו גם רואים את התגובות הישראליות כמשוגעות, כשהמטוסים שלה פושטים, עם טייס או ללא, כדי לכתוש את כפרי הדרום הלבנוני, עד צור או עד הליטני... ולאחר שהיא רוצחת אנשים והורסת בתים אשר נתנו מחסה למספר גדול של ילדים ונשים וזקנים, ולאחר שהיא קורעת את בגדיה בשל [הרס] לול תרנגולות, היא פונה להתלונן אל באן קי מון ואל האו"ם, והם מגנים פה אחד את ההפרה של צבא לבנון להסכמים הבינלאומיים, על אף שהצבא הזה עסוק בד"כ בדבּקה...
אך אם אחד מתושביה, מאלה ששירתו בצבא ואף היו ביחידות אליטה בו... היה עושה מעשה נפשע, כמו הריגת מתפללים בירושלים הנעלה, או בבית לחם או בחברון, הם מלבישים אותו בבגדי משוגע ושמים אותו בבית חולים למחלות נפש למספר שבועות... לאחר שהוא חיסל חיים של ערבים והקדיש את מעשהו למען "ירושלים." כך נהייתה המשוואה - הערבי הורג כי הוא גזעני ושונא יהודים... ואילו הרוצח שלהם הוא אדם תרבותי, ואדם טוב שאינו מסוגל לשפוך דם של אף אדם..."
|