ראיון שהעניק עזמי בשארה לעיתונאי ארי שביט מ"הארץ" – (מוסף הארץ, 29.5.1998)

ש. האם מבחינתך הרעיון של מדינת היהודים הוא מיסודו רעיון אלים? האם אתה מוכן לקבל היום את ישראל-מדינת-היהודים כיישות לגיטימית?
"ודאי, ודאי שהרעיון הזה היה רעיון אלים. הציונות ביסודה לא היתה תנועת שחרור לאומי אלא תנועה ששמה לה למטרה להקים מדינה עם רוב יהודי בארץ שיש בה רוב ערבי. היא היתה תנועה שרצתה להפוך את היהודים לאומה באמצעות הקמתה של מדינה יהודית ולצורך זה היא אימצה פרקטיקות קולוניאליות והיתה לחלק מהמפעל הקולוניאלי במזרח התיכון. נכון שהקולוניאליזם הציוני היה שונה מהקולוניאליזם האנגלי או הצרפתי או הגרמני, אבל הפרקטיקה של הציונות היתה קולוניאלית והיא גם ראתה את עצמה כחלק מהפרויקט הקולוניאלי. וברור לגמרי שאם אתה מתיישב בארץ שאיננה שלך, אם אתה רוצה לממש זכויות מדיניות משלך על חשבונו של עם אחר אתה חייב להשתמש באלימות. אינך יכול להפוך ארץ שיש בה רוב ערבי לארץ שיש בה רוב יהודי בלי אלימות. במקרה הזה האלימות הופכת לחלק בלתי נפרד מהמפעל שלך. ומזה מתחייב כמובן שגם הילידים הערבים יתנגדו באלימות.
"מבחינה זאת ז'בוטינסקי לגמרי צודק במאמרו על קיר הברזל. כך שמבחינה היסטורית הרעיון של מדינת היהודים הוא לדעתי לא לגיטימי, ואם אתה שואל אותי אני לא מוכן לתת לישראל לגיטימציה היסטורית. הרעיון הציוני אמנם לא היה גזעני במובן של אבחנה בין גזעים שונים, אבל הוא כן היה מבוסס על התעלמות מהילידים, על התייחסות אל האחרים כנחותים. לא רק הפלשתינאים אלא גם עמי ערב כולם, והמזרח בכלל, ואפילו היהודים המזרחיים.
"אבל יחד עם זאת אני היום חייב להכיר בעובדה שהציונות הצליחה לגבש כאן ציבור יהודי ישראלי שהיום יש לו זכות להגדרה עצמית. כך שגם אם לפני 50 שנה לא היתה לישראל זכות קיום - ולדעתי לא היתה לה - היום יש לה לגיטימיות מסוימת אשר נובעת מכך שהתגבשה כאן לאומיות יהודית-ישראלית שבבסיסה השפה העברית."
ש. האם פירוש הדבר שאתה מכיר בקיומו של עם יהודי אשר זכאי למדינה משלו?
"אם אתה שואל על עם יהודי בעולם התשובה היא לא. אני לא מכיר בקיומו של עם יהודי אחד בכל העולם. אני חושב שהיהדות היא דת ולא לאום, ושלציבור היהודי בעולם אין סטטוס לאומי כלשהו. אני לא חושב שיש לציבור הזה זכות להגדרה עצמית. אני גם לא חושב שהיתה לאומיות יהודית באירופה לפני הופעת הציונות. היהדות של אז אפילו לא היתה קהילה דתית אחת. היא היתה שורה של קהילות דתיות שהציונות ניסתה להפוך אותן לעם באמצעות הקמתה של המדינה הזאת. אבל מה שאני כן מכיר בו הוא באותו עם יהודי-ישראלי שהציונות יצרה כאן. אני לא מקבל את ההיסטוריה הציונית אבל אני חייב להכיר בפירות שלה. אין מה לעשות. נולדו כאן דורות ונוצרו כאן שפה וספרות ותרבות. למרות שהילד הלאומי הישראלי נולד מחוץ לנישואין ובאופן לא לגיטימי, אני לא יכול לומר עליו שהוא לא קיים ושהוא נטול זכויות. אני רק עומד על כך שהזכויות שלו לא יבואו לידי ביטוי באופן תוקפני. שהוא לא ינצל אותן על מנת לפגוע בילדים האחרים ולהכות אותם ולבוא על חשבונם."

לכתבה המלאה באתר "הארץ" לחץ כאן