PMW

"פעולתה של חזבאללה (כלומר שיגור טילים לעבר ישראל) בחוות שבעא (בצפון ישראל) קיצרה את המרחק בין ההבטחה להגיב במקום ובזמן הנכונים לבין ביצועה של התגובה בפועל. הדבר החשוב ביותר בפעולת התנגדות זו הייתה העובדה שהיא הכניסה את אלו שמתפרעים (כלומר, ישראל) למצב של אי-שקט, שכן [היא הראתה כי] לא לכל הפצצה יש תוצאות בטוחות, ולא כל הסלמה היא נטולת השלכות או שיקולים אותם יצטרכו התוקפים (כלומר, ישראל) לקחת בחשבון.
זוהי לבנון, על כל עדותיה, שניצבת בפניהם, ואם הם מעוניינים בהסלמה, כל הלבנונים יתאחדו נגד התוקפנות, ומרכיבי המפה הפוליטית והמפלגתית במדינה יחדלו ממתקפותיהם ההדדיות. כמו כן, אף אחד בעולם הערבי לא יוכל לדבר באופן גלוי על ידידותו עם אלו שהתמכרו לבצע מתקפות דמים נגד כל שכניהם (כלומר, ישראל). זאת, משום שפעולותיהם היומיומית יגרמו לכל הערבים, על אף מחלוקותיהם וסכסוכיהם, להשתכנע כי מי שאינו מתנגד לנבלים נמלטים אלו, במסגרת הגבולות האפשריים, ראוי שיהיה מבודד. יתרה מזאת, גם הערבים המציגים את עצמם כמתונים וכתומכי שלום ימצאו עצמם במוקדם או במאוחר מעונינים בריסונו של שור משתולל זה...
הפלסטינים עקבו אתמול יחדיו אחרי התפתחויותיו של האירוע, מלאי תקווה כי לוחמי ההתנגדות (כלומר, חיזבאללה) יקחו בשבי חיילים ישראליים וישמרו עליהם על מנת להחליפם [באסירים פלסטיניים], וכך ישברו את עמדתה התקיפה של ישראל בעניין האסירים, ויאלצו אותה לשחרר את כולם...
חיכינו זמן רב לכך שכיבוש זה יורתע ולו מחלק מגבריותם של צעיריה של אומה זו. אולם, המצב שבו אנו נמצאים מחייב את החוגים הפוליטיים, האינטלקטואליים והתקשורתיים לפעול בשקדנות בכדי לגרום לחברה הערבית להפסיק להרגיש חסרת אונים ולהתחיל להכיר בכוחה וביכולותיה של אומה זו...
אנו איננו מכחישים את שמחתנו נוכח העובדה שכיבוש מתפרע זה זכה לתשובה מוגבלת, שהיא התשובה המינימאלית מבחינתו של חיזבאללה. הכובשים חשבו כי אך אחד לא יעז לירות עליהם, אך כעת הם יחשבו עשר פעמים לפני שיצאו למלחמת שעשוע נגד לבנון. והם כבר הבינו שבמקרה שהם יעשו זאת, הם יסבלו בדיוק כמו הלבנונים!"