כותרת: "המוני בני עמנו חוגגים את יום השנה ה-39 ליום האדמה הנצחי"
"אף על פי שחלפו 39 שנה מאז, הפלסטינים של שטחי 48 לא מאסו מציון יום האדמה. הם תמימי דעים כי זהו הבולט שבימי המאבק שלהם, וכי הוא מהווה נקוד מפנה היסטורית בתולדות הישרדותם, השתייכותם [הלאומית] וזהותם, מאז הנכבה של 1948, כהוכחה להיאחזותם במולדתם ובאדמתם.
האדמה הפלסטינית מהווה את עמוד התווך של הצלחת "המפעל הציוני" על פי הכתבים הציוניים, ובמיוחד אלו שפרסם הקונגרס הציוני הראשון, שנערך בעיר באזל שבשוויץ בשנת 1897.
מאז הקמתה, הישות שקדה על יישום מדיניות של ייהוד האדמה הערבית ועקירת הפלסטינים מאדמתם באמצעות מעשי טבח מחרידים נגד הפלסטינים. השלטונות לא הסתפקו בהפקעת אדמות הפלסטינים שגורשו מאדמתם, אלא פעלו לאחר מכן להפקעת האדמה שנותרה ברשותם של מי שנשארו על אדמתם. יצוין כי בשנים 1948-1972 הפקיעה ישראל למעלה ממיליון דונם מאדמות הכפרים הערביים בגליל ובמשולש.
יום האדמה מהווה נקודת מפנה בקשר שבין "השלטון הישראלי" לפלסטינים של 48, שכן בתגובתה, ישראל ביקשה להוכיח להמונים הזועמים כי הם "אדוני הארץ". זאת הייתה קריאת התיגר ההמונית הגלויה הראשונה על הישות הכובשת מצד ההמונים הזועמים. רבים סבורים כי יום האדמה תרם באופן ישיר לאיחוד השורה הפלסטינית בפנים"
 
יום האדמה-  אירוע שחל ב30 במרץ הכולל את השביתה הכללית וההפגנות של החברה הערבית בישראל כנגד החלטת ממשלת רבין הראשונה להפקיע 20 אלף דונם אדמות של אזרחים ערבים בגליל בשנת 1976. ממשלת ישראל פעלה כדי למנוע את קיומן של ההפגנות האלימות. בהחלטה של ראשי מפלגת העבודה, רה"מ יצחק רבין, שר הביטחון שמעון פרס ושר המשטרה שלמה הלל, הוכנסו כוחות צבא ומשטרה כדי לדכא את הפרות הסדר הקשות.התוצאה הייתה ששישה מפגינים נורו למוות ע"י הצבא והמשטרה. הערבים הישראלים והפלסטינים מציינים את יום השנה כיום לאומי.