ידיעה בעיתון הרשמי של הרש"פ תיארה באופן רומנטי ובלשון פיוטית את הדם של מחבל שנהרג, והציגה אותו כמשהו שצריך להוקיר. על פי עיתון הרש"פ:
"[הפלסטינים] התעקשו להתבשם מדמו של השהיד... תושבי ירושלים הסתכלו בכתמי הדם שעדיין היה על הקרקע ועל המים שנצבעו ממנו באדום, נעמדו במעגל ואמרו את סורת הפאתחה עבור השהיד."
[עיתון הרש"פ אל-חיאת אל-ג'דידה, 15/10/2015]
התיאור של העיתון את היחס לדם "השהיד", שהוא קרוב מאוד לפולחן של דם, מתקשר גם לאידיאולוגיה של הרש"פ הרואה את מות ה"שהיד" כאידיאל. מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" דיווח על האדרת השהאדה (מוות כשהיד למען אללה) מצד פת"ח והרשות הפלסטינית.
הרעיון שדם ה"שהיד" מפיץ ריח בושם הוא נמצא באסלאם. אחד החדית'ים האסלאמיים (כלומר, אימרות המיוחסות לנביא האסלאם מוחמד, או סיפורים על מעשיו) מתאר את דם השהיד ביום תחיית המתים: "צבעו כצבע הזעפרן, ריחו כריח המושק." [קובץ החדיתי'ם של אבו דאוד, 2541]
הרש"פ מדגישה את הרעיון כי דם השהיד הוא טהור ומבושם. במהלך מסע הטרור של הרש"פ של 2005-2000 (האינתיפאדה השנייה) הטלוויזיה הפלסטינית הרשמית שידרה מאות פעמים סרטון הפונה לילדים, ומציג את מות השהידים כאידיאל. המילים כללו את השורה: "כמה נעים ריח השהידים!":
לחצו לצפייה בסרטון
יש לציין גם כי עיתון הרש"פ סילף את תיאור הפיגוע. עיתון הרש"פ דיווח על הריגת המחבל, אך הוא לא התייחס להודעה של משטרת ישראל כי המחבל באסל סידר ניסה לדקור שוטר מג"ב. לעומת זאת העיתון טען כי החיילים הישראלים שירו למוות במחבל שמחו:
"חיילים חמושים בנשק מחייכים, לאחר שפרקו זעמם וקליעיהם על גופו של השהיד באסל סידר... ברחבת שער שכם, המכונה גם שער דמשק, שהחל לבכות דם, כי השהידים נופלים בזה אחר זה על שערי אל-אקצא ושערי העיר [ירושלים]."
"המרחק בין הקליע למוות היה קצר. באסם נפל לאחר שאחד המאבטחים ירה בו שני קליעים. לאחר מכן [ירו גם] חיילים נוספים שציפו למדליות הוקרה על כך שחוררו את גופו בקליעים...
אנשי השב"כ התפרסו באזור, לפני שבאו יתר הצוותים לתעד את פעולת ההרג, וגופתו של השהיד הועברה בשקית פלסטיק, והחיילים המשיכו לחייך גם לאחר מכן."
מאמר אחר בעיתון הרש"פ גם עשה דמוניזציה לישראלים, כשהוא חוזר על הטענה כי מנהיגים ישראל "מגייסים, מחיילים ומחמשים את עמם, ומעודדים אותם לשפוך את דמנו ולבצע פשעי רצח בדם קר." כותב המאמר, שהוא העורך הראשי לשעבר של העיתון, טען כי ממשלת ישראל כולה קוראת לרצח:
"כל הפיות בממשלת הימין קוראים לרצח בעוד דמינו על שיניהם, וכל הפיות אצלנו [הפלסטינים] קוראים להגן על עצמנו מפני המתקפה שתוכננה מראש לטרוף את העיר הקדושה, תוך ניצול מצב הרפיון הערבי."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 15/10/2015]
להלן קטעים ארוכים יותר משני המאמרים:
כותרת: "בירושלים שער שכם בוכה מכאב, חיילים מחייכים ושהידים נופלים בזה אחר זה?!?
"ירושלים – אל-חיאת אל-ג'דידה
חיילים חמושים בנשק מחייכים, לאחר שפרקו זעמם וקליעיהם על גופו של השהיד באסל סידר, בן 20, ברחבת שער שכם, המכונה גם שער דמשק, שהחל לבכות דם, כי השהידים נופלים בזה אחר זה על שערי אל-אקצא ושערי העיר, שהחיילים והמתנחלים הפכו אותם להפקר.
השעה הייתה בערך 16:20 אחרי הצהריים. הכביש משער שכם לשכונות העיר העתיקה נהיה מחולק באמצעות מחסומי הכיבוש. בכל מחסום הייתה לכל הפחות קבוצה של ארבעה אנשים חמושים בנשק, כשידיהם על ההדק ועיניהם מחכות לטרף או לתנועה חשודה.
שני קליעים שברו את הרגיעה הזהירה, ושמו קץ לשקט האפוף בסכנה. לאחר מכן באו מטחי ירי, שהיוו ערובה לשחזור מחזות [המוות], בעיר שבה המוות הפך דבר יומיומי.
באסל ירד במדרגות של שער שכם בריצה, ולבש בגדי צבא כשבידו סכין. מולו היו שני מאבטחים, אחד מאחוריו, ובאמצע מתנחל ומולו מאבטח חמוש נוסף. כמה מטרים מהשער הייתה קבוצה של חיילים.
המרחק בין הקליע למוות היה קצר. באסם נפל לאחר שאחד המאבטחים ירה בו שני קליעים. לאחר מכן [ירו גם] חיילים נוספים שציפו למדליות הוקרה על כך שחוררו את גופו בקליעים.
החיילים רצו ברחוב הגיא [אל-ואד] ובשאר הרחובות, וסגרו את שערי העיר העתיקה. אנשי השב"כ התפרסו באזור, לפני שבאו יתר הצוותים לתעד את פעולת ההרג, וגופתו של השהיד הועברה בשקית פלסטיק, והחיילים המשיכו לחייך גם לאחר מכן.
מספר מעובדי עיריית הכיבוש הירושלמיים חיכו ב[רחבת] שער שכם מצדו הפנימי של השער הסגור עד שיאשרו להם לצאת ולהסיר את עקבות הפשע של הכיבוש. כאשר התקשרו עליהם, יצאו ארבעה ובידיהם מים ואמצעי ניקיון, ושם, בתיאטרון ההיסטורי מול באב דמשק, הם ניקו דם טהור, ולאחר מכן החיילים פתחו את השערים.
אולם, תושבי ירושלים המורדים התעקשו להתבשם מדמו של השהיד, ואחת האמהות צעקה בכעס על החיילים, ובנה שהיה לצדה ניסה להרגיעה, אך הכאב והזעם גרמו להם לקלל את החיילים. תושבי ירושלים הסתכלו בכתמי הדם שעדיין היה על הקרקע ועל המים שנצבעו ממנו קלות באדום, הסתדרו במעגל ואמרו [מילולית: שלחו בעקבותיו] את סורת ה"פאתחה" על [נשמת] השהיד."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 15/10/2015]
באסל סידר - מחבל פלסטיני בן 19 שניסה לדקור שוטר מג"ב ליד שער שכם בעיר העתיקה של ירושלים ב-14/10/20155. סידר נורה למוות בידי שוטרים בזמן שניסה לברוח מזירת הפיגוע.
מאמר דעה מאת חאפז ברגותי, בעל טור קבוע בעיתון הרש"פ:
"בניגוד להתבטאויות החייתיות של מנהיגי ישראל אשר מגייסים, מחיילים ומחמשים את עמם, ומעודדים אותם לשפוך את דמנו ולבצע פשעי רצח בדם קר – הנשיא מחמוד עבאס פנה אלינו בדברי חוכמה של מי שרואה את מה שאיננו רואים, שכן הכיבוש רוצה שנישאר בתוך המעגל המועדף עליו שהוא מעגל הדמים, ולהטיל עלינו את תוצאות מעשי ההתגרות שלו ומעשי הבלתי אנושיים נגד בני עמנו בירושלים ונגד מקומותינו הקדושים. כל הַפִּיות בממשלת הימין קוראים לרצח בעוד דמינו על שיניהם, וכל הַפִּיות אצלנו קוראים להגן על עצמנו מפני המתקפה שתוכננה מראש לטרוף את העיר הקדושה, תוך ניצול מצב הרפיון הערבי. ייתכן כי הדגשתו של הנשיא על התנגדות לכל שינוי במסגד אל-אקצא מבהיר כי מה שזוממת ממשלת הימין לא יצלח, משום שעמנו נחוש להגן על מקומותיו הקדושים, אפילו אם האם האחרים ינטשו אותנו..."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 15/10/2015]
החדית' המלא המזכיר את ריח הבושם של דם השהיד:
"מי שנלחם למען אללה זמן קצר, מובטח לו גן עדן; ומי שביקש מאללה בכנות שהוא ייהרג והוא אחר כך מת או נהרג – יש לו שכר של שהיד.
מי שנגרמה לו פציעה למען אללה, היא תופיע ביום תחיית המתים באופן הכי רענן, וצבעה יהיה כצבע הזעפרן, ריחה כבושם המושק; ומי שיצא עם כיב למען אללה, יהיה עליו חותם השהידים."
[קובץ החדיתי'ם של אבו דאוד, 2541]