PMW

מתוך החלטה מודעת לנסות למצוא חן בעיני עמו, יו"ר הרשות הפלסטינית שם את נושא התשלום למרצחים ובני משפחותיהם בעדיפות עליונה, והפקיר את השאר

הגם שמוקדם להספיד את יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס (אבו מאזן), מעשיו האחרונים מראים מעל לכל ספק כי המורשת הבולטת ביותר של נשיאותו, בת 15 השנים עד כה, היא לתגמל מחבלים שפגעו בישראלים על חשבון התושבים הפלסטינים העובדים ושומרי החוק.

משותק מהקרע הפלסטיני הפנימי בין מפלגתו, פת"ח, לבין ארגון הטרור חמאס, עבאס קיבל החלטה מודעת לנסות למצוא חן בעיני עמו באחד הנושאים שזוכים להסכמה פלסטינית נרחבת – התגמולים הכספיים למחבלים ובני משפחותיהם.

למרות שהרש"פ משלמת תמריצים ותגמולים כספיים למחבלים הפלסטינים מאז היווסדה, תחת הנהגת מחמוד עבאס גובהם והיקפם של תשלומים אלה גדלו באופן משמעותי.

בשנת 2006, שנה בלבד מתחילת כהונתו, אבו מאזן אישר את התקנות המסדירות את תשלומי השכר החודשיים שהרש"פ משלמת למחבלים פלסטינים המוחזקים בכלא הישראלי. הוא גם מיסד את מדיניות הבטחת משרות למחבלים משוחררים במנגנוני הרש"פ. בשנת 2010 הוא אישר את העלאת שכרם של המחבלים האסירים, ובכלל זה, העלאה של שלוש מאות אחוזים לאסירים הכלואים מעל שלושים שנים, כלומר למחבלים הרוצחים, ממשכורת של 4,000 שקלים למשכורת של 12,000 שקלים בחודש.

בשנת 2007, ושוב ב־2009 וב־2013, אישר אבו מאזן עלייה בקצבאות החודשיות שמשלמת הרש"פ, באמצעות אש"ף, למשפחות של מחבלים הרוגים ("שהידים"), לרבות המשפחות של המחבלים המתאבדים.

למותר לציין, שככל שגדל מספר המחבלים שנעצרו, הורשעו ושוחררו, וככל שמספר המשפחות של המחבלים ההרוגים גדל, כך גדלה ההוצאה השנתית של הרש"פ למימון התגמולים.

בעודו פושט את ידו לקהילה הבינלאומית כדי לממן את צרכיה של האוכלוסייה הפלסטינית, אבו מאזן מבזבז את כספי הרש"פ המוגבלים כדי לממן את התגמולים למחבלים ההולכים ומתעצמים.

לאחר שנים של שתיקה, שבהן הקהילה הבינלאומית והרשויות הישראליות התעלמו מהמדיניות של אבו מאזן לשלם תגמולם כספיים משמעותיים למחבלים, שנת 2018 תיזכר כשנת המפנה.

במארס 2018 נחקק בארה"ב חוק טיילור פורס אשר התנה את המשך התמיכה האמריקנית ברש"פ בביטול מה שקיבל את הכינוי "מדיניות התשלום עבור רצח" (Pay for Slay) שלה.

ביולי 2018 נחקק חוק בכנסת נגד מדיניות הרש"פ ואבו מאזן. על פי החוק, ישראל תנכה מכספי המסים שהיא גובה ומעבירה לרש"פ, את הסכומים שהרש"פ מוציאה על תגמול מחבלים, ותקפיא כספים אלה עד שהרש"פ תעצור את תגמול המחבלים.

בדצמבר 2018, בעקבות הרצאתו של איתמר מרכוס, מייסד ומנהל מכון המחקר "מבט לתקשורת פלסטינית", החליט הפרלמנט של הולנד לצמצם את תמיכתו ברש"פ, אלא אם היא תעצרו את מדיניות תגמול המחבלים. בינואר 2019, פוליטיקאים מנורבגיה ומשבדיה, ששמעו את איתמר מרכוס, הביעו אף הם כוונה דומה.

על רקע המגמה העולמית הברורה להוקיע את המדיניות המגונה הזו של הרש"פ, הועמד אבו מאזן בפני דילמה קשה – להפסיק את תשלומי התגמולים למחבלים, או להסתכן בהפסד מאות מיליוני שקלים, דולרים ואירו, שהיו יכולים לזרום לקופה של הרש"פ ולשמש אותה לטובת רווחת האוכלוסייה הפלסטינית כולה.

תגובתו של אבו מאזן לאובדן הסיוע הזר, וליישום הקרב ובא של החוק החדש שישראל חוקקה כדי להילחם בתגמולי טרור, הייתה ברורה: "גם אם תישאר לנו רק פרוטה אחת, נוציא אותה על משפחות המחבלים והאסירים, ורק אחר כך נשלם לשאר האנשים."

לפני כשבועיים, לאחר האונס והרצח האכזרי של אורי אנסבכר ז"ל, החליטה הממשלה להתחיל ליישם בפועל את החוק החדש. בהיעדר נתונים ברורים אצל הממשלה ביחס לסכום הכולל שהרש"פ הוציאה על קצבאות למשפחות של מחבלים הרוגים, החליטה הממשלה לבצע ניכוי חלקי של 502 מיליון שקל – הסכום שהרש"פ הודתה כי היא שילמה למחבלים הכלואים ולמחבלים המשוחררים בשנת 2018. על פי החוק, סכום זה ינוכה כעת בֽ12 מנות חודשיות, שכל אחד מהם יהיה כ־42 מיליון שקל.

המסים שישראל גובה ומעבירה לרש"פ מסתכמים בכ־670 מיליון שקל בחודש בממוצע. במצטבר, כספים אלה מהווים כמעט 50 אחוז מהתקציב השנתי של הרש"פ.

תגובתו של עבאס להחלטה של ממשלת ישראל לא איחרה לבוא. אם ישראל תעז ליישם את החוק, הרש"פ תסרב לקבל את כל יתרת הכספים.

ללא כספים אלה הרש"פ לא תוכל לספק עוד שירותים חיוניים לאוכלוסייה הפלסטינית או לשלם את המשכורות של עשרות אלפי עובדי רש"פ שאינם מחבלים. אכן, בימים האחרונים שוקלת הרש"פ קיצוץ במשכורותיהם של עובדיה, וזאת על מנת לשמר ולשלם את משכורות המחבלים במלואן.

אם לא היה די בהחלטה הפוזיטיבית לשלול מהאוכלוסייה פלסטינית התמימה ושומרת החוק את מאות מיליוני השקלים שאבו מאזן מבזבז מדי שנה על תשלומים ישירים למחבלים, עכשיו הוא קיבל החלטה להמיט אסון כלכלי על כל התושבים הפלסטינים.

בהיעדר מורשת ברורה אחרת, אבו מאזן ייזכר בוודאי כיו"ר הרש"פ אשר שילם את התגמולים הגדולים ביותר למחבלים, חרף העובדה שבצעדים אלה נגרמה פגיעה למיליוני פלסטינים עובדים ושומרי החוק.