חזון הרש"פ/פת"ח להחרבת ישראל
מחקר על כתב העת של פת"ח "ווַעְד" לילדים בגילאי 15-6

תקציר:

פת"ח, התנועה הפוליטית השלטת ברשות הפלסטינית (רש"פ), מחזיקה תנועת-נוער לילדים פלסטינים בגילאים 15-6 שנקראת "גורי-האריות והפרחים" (במשמעות: הבנים והבנות בהתאמה; בערבית: "אל-אַשבּאל ואל-זַהראת"). תנועת הילדים הזו מפרסמת כתב-עת שנקרא "ווַעְד" (בערבית: הבטחה). כתב-העת הזה מתפרסם באתר האינטרנט של תנועת הנוער, והוא ומחולק בפעילויות של התנועה ובבתי ספר של הרש"פ.

החינוך של פת"ח כפי שהוא משתקף בכתב העת ווַעְד הוא ההיפך הגמור – האנטיתיזה – של חינוך לשלום. גם אם לא כל החומר החינוכי בכתב-העת מעודד שנאה לישראל ולישראלים, כל האזכורים של ישראל או הישראלים הם שליליים ומלאי שנאה.

המסרים הבסיסיים של ווַעְד הם שכל הישראלים הם פולשים זרים וקולוניאליסטים, ועל כן אין למדינת ישראל זכות קיום; הפלסטינים בהנהגת פת"ח יתמידו במאבק הגבורה המזוין עד שהפולשים הזרים יעזבו את הארץ לאחר שיובסו. אין בכתב-העת שום סימן או רמז ללגיטימיות של מדינת ישראל, ואין סימן או רמז לאפשרות שישראל תתקיים לצדה של "פלסטין המשוחררת" שגבולותיה יכללו את כל ישראל.

היסטוריה בדויה שנגזר ממנה כי ישראל עתידה להתחסל

שכתוב העבר שנעשה בידי פת"ח יוצר גם חזון לגבי העתיד. הומצאו 5,000 שנות היסטוריה של "העם הפלסטיני-הכנעני-הערבי" אשר מהוות עילה ומקור לכל הזכויות הפלסטינית. "מאז האלף השלישי לפני הספירה, כלומר לפני 5,000 שנה. תושביה הפלסטינים יישבו אותה" (ווַעְד, גיליון 37, עמ' 22). מאידך, מחיקתה של כל ההיסטוריה היהודית בארץ מהווה עילה לשלול כל זכות יהודית בארץ. הישראלים מוגדרים כ"זרים אשר באו מכל קצוות תבל אל אדמתנו ומולדתנו, זרים שלא הכירו את פלסטין ולא חיו בה, לא הם ולא אבותיהם ולא אבות-אבותיהם" (ווַעְד, גיליון 36, עמ' 2). כל עיר ישראלית ואף כל סנטימטר משטח ישראל מתוארים כחלק מפלסטין הכבושה – "המולדת שנגזלה." 

בהתאם לכך, נשללת מישראל כל הלגיטימיות בהיותה "ישות גוזלת." הישראלים עוברים דמוניזציה בתור "פולשים יהודים." פת"ח מצהירה שהיא תחסל את ישראל על ידי "שחרור פלסטין מהישות הציונית הגוזלת" (ווַעְד, גיליון 32, עמ 3). המסר של החרבת ישראל נארז במושגים וביטויים כמו "תקופת הציונות סופה לחלוף" (ווַעְד, גיליון 28, עמ' 2) או "אין פולש שפלש לארץ הזו ולא יצא ממנה מובס בסופו של דבר, וזה מה שיקרה לפולשים הציונים. סופם לנחול תבוסה" (ווַעְד, גיליון 27, עמ' 23).

"שחרור פלסטין" העתידי וההכרחי מהווה לא פחות מהגשמה של צדק לקורבנות, מכיוון שלעם הפלסטיני יש "זכות מוחלטת להחזיר לעצמו את זכויותיו במלואן" (ווַעְד, גיליון 26, עמ' 12).

הצדק המוחלט יוגשם עם הסילוק של כל היהודים הפולשים הקולוניאליסטים. פת"ח מציגה את אלג'יריה בתור תקדים היסטורי: "בסוף תקופת הקולוניאליזם הצרפתי, מספר המתנחלים הצרפתים באלג'יריה עמד על כמיליון וכולם ברחו לצרפת והשאירו את אלג'יריה לערבים ולאלג'ירים. הניסיון של אלג'יריה מוכיח כי המתנחלים היהודים בפלסטין סופם להיעלם." (ווַעְד, גיליון 28, עמ' 25 ההדגשה באדום במקור.)

ווַעְד מדגיש כי המטרה של פת"ח היא להביא קץ לישראל, ולא רק לסיים את השליטה הישראלית בגדה המערבית. מונחים כמו "פלסטין," "המולדת הגזולה" ו"הכיבוש" תמיד מתייחסים לכל ישראל. גם המפות של "פלסטין" כוללות את כל ישראל.
 
זכויות פלסטיניות: טרור ושחרור כרוכים זה בזה

"הזכות המוחלטת" הפלסטינית לחסל את ישראל יוצרת את "הזכות" להשתמש באלימות, בלשונם: "... זכותו של עמנו לנהל מאבק מזוין כדי להשיב לעצמו את מולדתו שנגזלה" (ווַעְד, גיליון 28, עמ' 4). יתרה מכך: "שחרור פלסטין יתבצע רק באמצעות מאבק מזוין" (ווַעְד, גיליון 27, עמ' 35).

גם אזרחים הם מטרות לגיטימיות של ה"זכות" הזו. רצח של אישה ישראלית בת 26 בשנת 2014 באמצעות מכונית מתואר כ"פעולה גבורה של דריסה." דלאל מוגרבי, המחבלת שהובילה פיגוע חטיפת אוטובוס שהסתיים ברצח המוני של 37 אזרחים ובהם 12 ילדים, מתוארת כאחת מאלה אשר "הותירו חותם ברור ובלתי נשכח" והיא מואדרת במספר גיליונות של כתב העת ווַעְד. מחבלים מוגדרים כ"לוחמי פלסטין הגיבורים;" מחבלים כלואים מוגדרים כ"אסירים לוחמים פידאיים (כלומר, המקריבים את חייהם);" מחבלים הרוגים מוגדרים כ"שהידים" ו"גיבורים;" ופיגועי טרור מתוארים כ"פעולות הקרבה עצמית נועזות."

ההיסטוריה היהודית משוכתבת ומוצגת כהיסטוריה פלסטינית

ההיסטוריה היהודית וממצאים ארכיאולוגיים שמעידים על הקשר הקדום שבין היהודים לארץ ישראל – מועתקים, נכתבים מחדש ומוצגים בתור היסטוריה פלסטינית וארכיאולוגיה פלסטינית. אירועים שקרו לבני ישראל/יהודה/היהודים –  בכלל זה הפלישות של הבבלים, היוונים והרומנים, אלפי שנים לפני היווצרותו של עם פלסטיני – משוכתבים כאילו הם היסטוריה פלסטינית. ווַעְד מציג תמונה של מטבע עתיק כהוכחה לקיומו של "מטבע פלסטיני" – שהוא "השקל הכנעני." למרבה האירוניה, המטבע שנבחר לתמונה הוא מטבע שקל עתיק שעליו חרות בכתב עברי קדום "יהד" – יהודה.

חשוב לציין, אי אפשר להתעלם מזיוף ההיסטוריה בידי הרש"פ/פת"ח ולראות את זה רק בהקשר של בניית זהות, מאחר שההיסטוריה המזויפת הזו מהווה את בסיס ההצדקה להריסתה של ישראל:

"לאורך אלפי שנים הוא [העם הפלסטיני] הוכיח כי... אין פולש שפלש לארץ הזו ולא יצא ממנה מובס בסופו של דבר, וזה מה שיקרה לפולשים הציונים" (ווַעְד, גיליון 27, עמ' 23).

דמוניזציה

בנוסף לשלילת לגיטימציה לעצם קיומה של ישראל כמדינה, הישראלים כאנשים עוברים דמוניזציה ברש"פ/פת"ח ומתוארים כרשעים, גזענים, רוצחים וצמאי דם, תוך שימוש בביטויים כמו "מכונת הרצח הישראלית העצומה," "הכנופיות הציוניות" ו"המפלצת הישראלית לא שבעה מדמם של ילדי עזה" (ווַעְד, גיליון 24ב, עמ' 8). בין העלילות הרבות שמפיץ כתב-העת לילדים, הוא מאשים את ישראל בביצוע זוועות בסגנון הנאציזם: "כמה מן הקשישים [ב-1948] לא הצליחו להדביק את שיירת העקורים, והם כונסו בשדה חיטה סמוך לצומת אללג'ון ונשרפו בעודם בחיים" (ווַעְד, גיליון 29, עמ' 5).

עבור הרש"פ ופת"ח, ההיסטוריה המזויפת הזו היא מה שמבסס את חזונם לגבי העתיד הפלסטיני. המסר המרכזי של ווַעְד לקוראים הצעירים: ישראל הוקמה בגזלה, המשך קיומה מהווה פשע, וקיצה שיבוא באמצעות מאבק מזוין הוא מוצדק ובלתי-נמנע. החינוך והזה והמסרים האלה ישמשו כדלק וכמניע לשנאה ולטרור הפלסטיני גם בדור הבא.

מבוא:

פת"ח היא תנועה פוליטית ששולטת ברשות הפלסטינית (הרש"פ) מאז הקמתה ב-1994. נציבות הגיוס והארגון של פת"ח מנהלת, בין היתר, תנועה לילדים הנקראת "גורי-האריות והפרחים" (כלומר, הבנים והבנות, בהתאמה), וזו מארגנת פעילויות לילדים לאורך השנה ומחנות וקייטנות במהלך הקיץ.

בין שלוש לארבע פעמים בשנה תנועת נוער זו מפרסמת כתב-עת הנקרא "ווַעְד" (כלומר, הבטחה) המגדיר את עצמו כ"ירחון תרבותי-חינוכי העוסק בענייני ילדים בגילאי 15-6." כתב-העת כולל חידונים, תשבצים, סיפורים קצרים וחומרי חינוך. הוא מפורסם באתר האינטרנט של התנועה, ומופץ בפעילויות לילדים של פת"ח, במחנות קיץ וקייטנות של של הרש"פ ופת"ח, בבתי ספר יסודיים ברש"פ ובעוד מקומות. (ראה נספח 1)

מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" (PMW) עיין בגיליונות וחקר את המסרים של ווַעְד לקוראיו הצעירים במה שנוגע לישראל יהודים והטרור – כפי שהם משתקפים ב-17 הגליונות האחרונים שפורסמו, מדצמבר 2014 ועד לספטמבר 2021. עיון בעולם התוכן, השפה והמסרים של "ווַעְד" מגלה, בשפה ברורה וגלויה, מדוע:

• הרש"פ ופת"ח ממשיכות לשלול את זכות קיומה של ישראל
• מחבלים פלסטינים, ואף רוצחי אזרחים וילדים, מואדרים על ידי הרש"פ ופת"ח בתור גיבורים פלסטינים
• פת"ח חוזה עתיד שבו מדינה פלסטינית תתפוס את מקומה של ישראל – תוך סילוקם של כל היהודים מהארץ – מאחר שיש רק פיתרון צודק אחד לסכסוך הישראלי-פלסטיני
• פת"ח מבטיחה לילדים הפלסטינים כי עולם עתידי שישראל אינה קיימת בו הוא הכרח בלתי-נמנע.

כתב-העת "ווַעְד" הנו חשוב ומשמעותי מכיוון שהוא מגלה, בלשון פשוטה וברורה, כיצד רואה תנועת פת"ח את העבר ואת ההווה, וגם את החזון שלה לעתיד בלי ישראל.

במשך שנים מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מציג בפני ממשלות רבות את המסרים הבעייתיים שהרש"פ/פת"ח מעבירים לילדים בחברה שלהם, באמצעות האמצעים והמסגרות שבשליטתם, כמו הטלוויזיה הפלסטינית, באירועי תרבות וספורט ובחינוך הרשמי. דבר זה הניע תהליך שהביא להפעלת לחץ בינלאומי על הרש"פ במטרה לשנות מציאות זו. עם זאת, כתב-העת "ווַעְד" לא נחשף עד עכשיו לעיון ולדיון חיצוני, והוא בגדר מסמך פנימי שלא יצא מתחומי הרש"פ. על כן, יתכן ש"ווַעְד" מהווה ביטוי מדויק וקרוב יותר של חזון הרש"פ ופת"ח, אשר לא עבר דרך מסננות התוכן של הלחץ החיצוני המופעל לעתים על הרש"פ. 

אנשי הנהגה בכירים בפת"ח עומדים בראש נציבות הגיוס והארגון של התנועה, אשר מנהלת את תנועת הילדים "גורי-האריות והפרחים" ומפיקה את "ווַעְד". הנציב האחראי הנוכחי הוא ג'מאל מוחיסן, חבר הועד המרכזי של פת"ח, ומי שהיה לפניו בתפקיד הזה הוא מחמוד אל-עאלול, המכהן כיום כסגן יו"ר תנועת פת"ח.

בנוסף, כתב-העת ווַעְד חשוב ומשמעותי במיוחד מאחר שפת"ח היא המפלגה השלטת ברש"פ מאז ומתמיד, והמנהיגים הבכירים בפת"ח הם גם מנהיגי הרש"פ. מחמוד עבאס הוא נשיא הרש"פ ויושב ראש תנועת פת"ח; מוחמד אשתייה ראש ממשלת הרש"פ הנוכחי הוא חבר בכיר בועד המרכזי של פת"ח, והוא גם מונה לאחראי על הכספים של פת"ח ב-2017. חוסין אל-שיח' הוא השר לעניינים אזרחיים ברש"פ, וגם הוא חבר הועד המרכזי של פת"ח. במהלך הזמן החופף למחצית הראשונה של מחקר זה, שר החינוך של הרש"פ, צברי צידם, כיהן גם כסגן מזכיר הועד המרכזי של פת"ח.

המחקר על ווַעְד מעלה את השאלה, האם המדיניות וההחלטות הפוליטיות של בכירי פת"ח, התנועה השלטת ברש"פ, לא התבססו על הסכמי אוסלו, אלא על האידיאולוגיה המקורית של פת"ח אשר שוללת את זכות הקיום של ישראל ודוגלת בטרור. אם זה כך, הרי שמדיניות עידוד השנאה והטרור מצד הרש"פ ופת"ח, שמכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מתעד מזה שנים, אינה פעילות מקרית וסטייה מהנורמה, אלא היא ביטוי כן ואמתי של מדיניות הרש"פ, המתבססת על האידיאולוגיה המקורית של פת"ח שלא השתנתה. (ראה נספח 2)