המחבלים מאשרים שהם "חיילי" הרש"פ ופועלים בשבילה

• מחבל משוחרר מהכלא ליו"ר הרש"פ עבאס: "אנו נישאר חיילים נאמנים לך"
• אב של מחבל: "הופתענו שהוא לוחם ושהוא אחד מחיילי סיום הכיבוש... כל האסירים שלנו נחשבים חיילי סיום הכיבוש..."
• מחבל-רוצח ערבי ישראלי ששוחרר מהכלא: "זוהי חובתם של כל האחראים, לפעול למען חירותם [של האסירים המחבלים]. אלה האסירים שלהם, אלה החיילים שלהם. הם עשו את מה שעשו בפקודות מהם."

איתמר מרכוס

הרשות הפלסטינית ומנהיגיה מודים בגלוי שכל המחבלים הפלסטינים הכלואים בישראל הם חיילים שלהם, ושהם שלחו את המחבלים להילחם בישראל, ואף להרוג ישראלים. המחבלים מוגדרים בחוק הרש"פ כ"מגזר לוחם," וכחלק בלתי נפרד מהחברה הפלסטינית." הואיל ולגישתה, כל המחבלים הם "חיילים" שלה, הרש"פ דורשת – ללא כל ביסוס חוקי – להתייחס למחבלים הכלואים כ"שבויי מלחמה." כפי שחשף מכון מבט לתקשורת פלסטינית, הרש"פ מצדיקה את מדיניות תגמול הטרור שלה בכך שהיא מסבירה כי "אי אפשר לשלוח חייל למלחמה ואז לא לדאוג למשפחה שלו" [סגן ראש הממשלה נביל אבו רודיינה - ראה לְהַלָן]. השאלה היא האם המחבלים עצמם, כולל אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי, מסכימים שהם כולם חיילי הרש"פ?

המחבלים ומשפחותיהם רואים את עצמם כ"חיילים" של הרש"פ

המחבל המשוחרר חוסיין סולימאן אל-זריעי, חבר ארגון הטרור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני (גא"פ), שוחח עם יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס בשיחה טלפונית ששודרה בטלוויזיית הרש"פ. שלוש פעמים במהלך השיחה הדגיש אל-זריעי בפני עבאס כי המחבלים הכלואים רואים עצמם כ"חיילים נאמנים לך". אל-זריעי, שריצה 19 שנות מאסר על פיגועי ירי ושיגורי פצצות מרגמה, הדגיש גם כי בתור "חיילים" של עבאס ופת"ח, "אנחנו נמשיך בדרך זו" – כלומר דרך הטרור. תגובתו של מחמוד עבאס הייתה דברי ברכה ושבח למחבל על שעשה את חלקו: "זה חלק גדול וחשוב":

המחבל המשוחרר חוסיין אל-זריעי: "שאללה יברך אותך, כבוד הנשיא. אתה סמל ההנהגה הקיימת, ואנו נישאר חיילים נאמנים לך. אנו מודעים לעמדות שהחזקת בהן בסוגיית האסירים, ובסוגיית משכורות השהידים והאסירים... בעזרת אללה תתגשמנה שאיפותינו להקמת המדינה הפלסטינית ובירתה ירושלים בהנהגתך, ונישאר חיילים נאמנים לך, להנהגתך, ולכל חברי הוועד המרכזי [של פת״ח]. מאבקנו הוא חלק ממאבק העם הפלסטיני, וחלק מהמאבק של תנועת [האסירים] שנלחמים ומנסים להגיע למדינה באמצעות מאבקם, ואנחנו נמשיך בדרך זו – כך הרגילה אותנו פת״ח... המאבק שלנו, 19 שנה [שהייתי בכלא], הוא חלק זעום במאבק העמוק והגדול שהקדשתם..."

יו״ר הרש״פ מחמוד עבאס: "שאללה יברך אותך. זה לא חלק זעום, זה חלק גדול, חלק חשוב, וזוהי לבנה אחת בבניית הארמון הגדול שיגיע בוודאות, ללא ספק - המדינה הפלסטינית העצמאית. אין ספק שניפטר מהם ומהכיבוש שלהם, ואין ספק שהדגל שלנו [יתנוסס מעל] ירושלים..." 

המחבל המשוחרר חוסיין אל-זריעי: "ננצח, ופת״ח תנצח... ואנו תומכים בך ונישאר חיילים נאמנים לך עד הסוף." 

[עמוד הפייסבוק של פת"ח בצפון רצועת עזה, 20/12/2021]

גם משפחות המחבלים רואות את בניהן כחיילים של הרש"פ. כך הבהיר מוניר זע'יר, אביו של המחבל אשרף זע'יר, שהדגיש כי בנו המחבל, ביחד עם כל שאר המחבלים הכלואים, הם "חיילים": 

מוניר זע'יר, אביו של המחבל: "הופתענו שהוא לוחם, ושהוא אחד מחיילי סיום הכיבוש – אנחנו קוראים לכל האסירים שלנו, והם נחשבים כחיילי סיום הכיבוש. יש להם זכות להילחם נגד הכיבוש בארצם על פי אמנת ז'נבה, סעיף 81, שנותן להם סמכות להילחם בארצם. לכן, בפועל הם חיילים... אני אומר לכל העולם: בחורינו הנמצאים בכלא, האסירים שלנו, וביניהם בני – הם הטובים שבטובים שבארץ. הם בית ספר למידות טובות, בית ספר לנתינה, בית ספר לאלטרואיזם."

[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, "אסירי ירושלים" 27/12/2021]

המחבל "החייל" שזוכה להערצת אביו, אשרף זע'יר, הוא מחבל פלסטיני ואיש חמאס אשר הסיע את המחבל המתאבד איאד רדאד לרחוב אלנבי בת"א ב-19/9/2002, ושם הוא עלה לאוטובוס והפעיל מטען נפץ שהיה על גופו, ורצח 6 אנשים ופצע 84. זע'יר הוא תושב ישראל אשר השתמש בתושבות הישראלית שלו כדי להסתובב בחופשיות ולבחור מטרות. זע'יר אף ניסה להוציא לפועל שני פיגועי התאבדות נוספים, אך אלה סוכלו על ידי כוחות הביטחון הישראליים. זע'יר מרצה 6 מאסרי עולם. 

בעוד שחמאס וגא"פ שונים מפת"ח, ובפוליטיקה הפלסטינית הם אף עוינים כלפיה, הרי שבהקשר של המאבק בישראל, כפי שממחישים דבריהם של אל-זריעי ושל זע'יר, אפילו המחבלים מחמאס וגא"פ רואים עצמם כ"חיילים" של הרש"פ. 

מחבל ערבי ישראלי נוסף, כרים יונס, ששוחרר לאחרונה מהכלא, התראיין בתוכנית טלוויזיה של הרש"פ, ענקי הסבלנות, המוקדשת למחבלים הכלואים. גם יונס אמר שהמחבלים הכלואים הם "החיילים שלהם" - כלומר הפלגים הפלסטינים - ו"הם עשו את מה שהם עשו בפקודות מהם":

המחבל הרוצח כרים יונס: "אני אומר שכל הפלגים הפלסטיניים צריכים להסתכל על האסירים, אינני רוצה לומר מתוך חמלה, כי האסיר אינו מתחנן לחירותו. אלא זוהי חובתם של כל האחראים, לפעול למען חירותם. אלו האסירים שלהם, אלה החיילים שלהם. הם עשו את מה שעשו בפקודות מהם. ולכן כל הפלגים, יהיו איזה שיהיו, צריכים לפעול בצורה רצינית יותר.

[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, ענקי הסבלנות, 19/01/2023]

האמירה משמעותית במיוחד לנוכח הזהות של אומרה. כרים יונס הוא אזרח ערבי ישראלי שריצה 40 שנות מאסר בגין חטיפה ורצח חייל צה"ל, אברהם ברומברג, שהיה בדרכו לביתו מבסיסו. כרים יונס הוא איש פת"ח - כלומר גם הוא רואה עצמו כחייל של עבאס. לפני ששוחרר מהכלא ב-5/01/2023, יונס היה הוותיק מבין כל המחבלים הכלואים. 

ברור שלמרות שהוא מחזיק באזרחות ישראלית - שעליה הוא אמר: "השנואה ביותר... אזרחות גזענית", כרים יונס, כמו האחרים, רואה את עצמו כחייל של הפלסטינים ושל הרש"פ.

מדוע המחבלים ובני משפחותיהם רואים עצמם כ"חיילים" של הרש"פ?

כדי להסביר מדוע המחבלים רואים עצמם כ"חיילים" של הרש"פ, אין צורך להסתכל רחוק יותר מעיון בחוק האסירים והאסירים המשוחררים של הרש"פ מ-2004 ובהצהרותיהם של בכירי הרש"פ. 

סעיף 2 לחוק האסירים והאסירים המשוחררים משנת 2004 – אותו חוק שמיסד את תשלומי תגמולי הטרור של הרשות הפלסטינית – קובע: 

"האסירים והאסירים המשוחררים הם מגזר לוחם, וחלק בלתי נפרד מהחברה הפלסטינית, וחוק זה נועד להבטיח להם ולמשפחותיהם חיים מכובדים." 

עבאס עצמו הבהיר כי הוא והרש"פ רואים במחבלים "חיילים" של הרש"פ אשר נשלחו לבצע את פעולות הטרור על ידי הרש"פ, כאשר הוא הסביר את ההיגיון מאחורי הדרישה מישראל לשחרר את כל המחבלים הפלסטינים.

יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס: "אני דורש את [שחרור] האסירים מכיוון שהם בני אדם שביצעו פעולה שאנחנו - אנחנו - פקדנו עליהם לבצע, אנחנו כרשות [פלסטינית]. אי אפשר להעניש אותם כשאנחנו יושבים סביב שולחן אחד ועורכים משא ומתן... זאת מלחמה. ובמלחמה, אתה [ישראל] פקדת על חייל להרוג, ואני פקדתי על בני, או אחי, או על מישהו אחר שיבצע את חובת ההתנגדות [האלימות]. זה הרג, וזה הרג. אז מדוע, ידיו של האדם הזה מגואלות בדם, ואסור לשחרר אותו מהכלא... הוא לוחם כמו כל לוחם אחר." 

[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 14/02/2005]

שר ההסברה וסגן ראש ממשלת הרש"פ, נביל אבו רודיינה, חידד את עמדת הרש"פ בפגישה עם עיתונאים ישראלים כשאמר – בהתייחס לדרישה שהרש"פ תפסיק לשלם תגמולים למחבלים –שהמחבלים הכלואים הם "חיילים" אשר פעלו "מטעמנו, וקבלו מאיתנו פקודות":

"אי אפשר לשלוח חייל למלחמה ואז לא לדאוג למשפחה שלו. אנחנו מדברים על מישהו שפועל מטעמנו ומקבל הוראות ממנו."

 [ערוץ כאן 11, 16/04/2019]

יו"ר מועדון האסיר, שממומן על ידי הרש"פ, קדורה פארס, שב ואישר את עמדת הרש"פ המתעקשת כי המחבלים הכלואים הם "חיילים" אשר "נלחמו על פי הנחיות" מההנהגה הפלסטינית:

קדורה פארס, יו״ר מועדון האסיר: "[אסירים מ]התנועה הלאומית הפלסטינית, ומהפלגים הפלסטינים הלאומיים והאסלאמיים (כלומר: החזית העממית, חמאס וארגון הג'האד האסלאמי הפלסטיני) שנלחמו לאחר קבלת הוראות מהם, הם חייליהם במערכה."

[עמוד הפייסבוק של רשות האסירים של אש"ף, 02/02/2021]

בעוד שהרש"פ רואה במחבלים "חיילים", וגם המחבלים רואים בעצמם "חיילים," מכון מבט לתקשורת פלסטינית בחן לעומק את הטענה כי יש לראות במחבלים הכלואים "חיילים" שנהנים מהגנות אמנת ז'נבה השלישית בדבר הטיפול בשבויי מלחמה משנת 1949, ("האמנה") ומצא כי אין לטענה כל בסיס משפטי.

בין שאר המקורות שנבחנו, מכון מבט לתקשורת פלסטינית אף ציטט את השר לענייני אסירים לשעבר ברש"פ, אשרף אל-עג'רמי, שהודה בהיסוס, במסגרת חקירה נגדית שנוהלה על ידי ראש המחלקה המשפטית של המכון, עו"ד מוריס הירש, כי מבין אלפי המחבלים שנעצרו או הוחזקו בכלא בתקופת כהונתו כשר לענייני אסירים "אולי פחות" מחמישה היו מתאימים להגדרה החוקית של "חייל" על פי האמנה, והיו זכאים, לטענתו, למעמד של "שבוי מלחמה":

ראש המחלקה המשפטית של מכון מבט לתקשורת פלסטינית, עו"ד מוריס הירש: האם הרשות הפלשתינית רואה באסירים ברוצחים (כך במקור, צ"ל הרוצחים), כשבויי מלחמה? אם הם חיילים ותפוסים בצד השני זה נקרא שבוי מלחמה לא?

אל-עג'רמי: תשמע, זו הגדרה מתוך אמנת ג'נבה מספר 3. היא מגדירה מה זה אסיר מלחמה שבוי מלחמה, או מה זה גם אמנת ג'נבה מספר 4 מ-1949. ברשות הפלשתינית אומרים שהאסירים הפלשתינים הם שבויי מלחמה, אבל אני הייתי שר ואני יודע, גם הייתי אסיר בעצמי. יודע ההבדל בין אמנה מספר 3 לאמנה מספר 4. מספר 3 אומרת שאם אתה תופס מישהו שהוא יש לו מדים-

עו"ד הירש: רק לחדד זה סעיף 3.

כב' הש' משה דרורי: האמנה השלישית זה אמנת שבויי מלחמה, אמנה רביעית זה בימי מלחמה. אדוני לא אומר דבר נכון.

אל-עג'רמי: למה?

כב' הש' משה דרורי: כי חוץ מזה שיש לו נשק הוא (לא ברור – מדברים ביחד) התכוון לשמור את דיני המלחמה. זה תנאי נוסף, אתה פשוט לא אמרת.

אל-עג'רמי: כן כן, לא השלמתי אוקי. לכן גם אלה שאולי חלק מהם יהיו מוגדרים כשבויי מלחמה וחלק לא. אבל חלק הגדול שלהם הם אסירים פוליטיים בכלל-

כב' הש' משה דרורי: רגע, אני פשוט לא הצלחתי להבין. אתה היית שר לענייני אסירים, כמה אסירים היו בתקופה שלך הכי הרבה, 2,000, 3,000, 10,000, כמה היו?

אל-עג'רמי: (כך במקור, צ"ל ת.) 12 אלף.

כב' הש' משה דרורי: 12 אלף. מתוכם כמה אנשים ביצעו פיגוע כאשר הם לבשו מדים והיה להם נשק בגלוי? עשרה? חמישה?

אל-עג'רמי: פחות אולי.

כב' הש' משה דרורי: כמה?

אל-עג'רמי: לא יודע.

כב' הש' משה דרורי: מצוין. נגיד 10 מתוך 12 אלף. אז 11,900 (כך במקור, צ"ל 11,990) הם לא שבויי מלחמה?

אל-עג'רמי: לא, בטח לא.

כב' הש' משה דרורי: אז הם לא שבויי מלחמה?

אל-עג'רמי: בהגדרה בינלאומית לא.

[קטע מפרוטוקול בית המשפט המחוזי בירושלים, ת"א 3367-09, 07/02/2018]