המסר הכפול של עבאס ביחס להאדרת המחבלת דלאל מוגרבי
לתושבי הרשות: "כמובן, אנחנו רוצים לקרוא על שמה כיכר"
לישראלים: "ללא ספק, אני נגד זה"
איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק
בראיון לערוץ 2 לפני שבוע, הביע מחמוד עבאס התנגדות לקריאת כיכר על שמה של דלאל מוגרבי, המחבלת אשר הובילה את פיגוע הטרור הרצחני ביותר בתולדות ישראל:
יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס:
"ללא ספק, אני נגד זה. אני מגנה את המעשה הזה [קריאת כיכר על שם מוגרבי]"
יחד עם זאת, בדברו לציבור הפלסטיני בטלוויזיה הפלסטינית ב-2010, עבאס הביע תמיכה בקריאת הכיכר על שם דלאל מוגרבי:
"כמובן, אנו רוצים לקרוא כיכר על שמה... עשינו פעילות צבאית, אחר כך אני יכול להתכחש למה שעשינו?"
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 17/01/2010]
"מבט לתקשורת פלסטינית" דיווח על כך בפירוט בשנת 2010 (ראה פירוט אירועי קריאת הכיכר על שם דלאל מוגרבי.)
בנוסף, עבאס באופן אישי שיבח את המחבלת דלאל מוגרבי, שהנהיגה את פיגוע חטיפת האוטובוס בשנת 1978, שבו נרצחו 37 אזרחים. עבאס גם מימן הקמת מרכז מחשבים על שמה של מוגרבי:
"הוועדה לבניית חברון חנכה אתמול את מרכז המחשבים על שם השהידה דלאל מוגרבי, בטקס שנערך למטרה זו. נכחו באירוע יועץ הנשיא מחמוד עבאס לענייני תקשורת וטכנולוגיית מידע... המרכז ממומן באמצעות תרומה מלשכת הנשיא..."
[אל-איאם, 05/05/2009]
עבאס היה נותן החסות לאירוע לכבוד 50 שנה להולדתה של דלאל מוגרבי, שנערך בנוכחות בכירים בתנועת פת"ח, ובו בוצעו שירים המהללים מחבלים:
"תחת חסות הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), ערכה רשות ההכוונה הפוליטית והלאומית טקס לציון יום השנה ה-50 להולדתה של השהידה דלאל מוגרבי... הטקס כלל חלק אומנותי ובו שירים של המהפכה [הפלסטינית] ושירה המהללת את ההשתייכות והנאמנות למולדת הזאת."
[הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 29/12/2009]
הטקסט בכרזה הגדולה המצולמת הוא:
 "תחת חסות כבוד הנשיא מחמוד עבאס מנהלת ההכוונה הפוליטית והלאומית -טקס יום השנה החמישים להולדת כלת היקום, השהידה דלאל מוגרבי." [הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 29/12/2009]
הרשות הפלסטינית מאדירה מחבלים והופכת אותם לדמויות נערצות עבור החברה הפלסטינית. היו"ר עבאס משתתף באופן פעיל בכך, והוא גם שיבח והאדיר מחבלים אחרים. למשל, לאחר מותו של אמין אל-הינדי, שהיה מבכירי המתכננים של רצח הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן 1972, הרשות הפלסטינית ערכה לו טקס הלוויה צבאי מלא מעל גבי שטיח אדום, בנוכחות היו"ר עבאס וראש הממשלה פיאד (ראה טקסט להלן.)
עבאס חלק כבוד למתכנן אחר של התקפת הטרור באולימפיאדת מינכן, מוחמד דאוד עודה, כשהוא התייחס אליו במלים "כמה טוב הוא כאח, חבר לדרך, לוחם קשוח ועיקש." (ראה טקסט להלן.)
לחץ כאן לצפייה בדוגמאות נוספות מאתר "מבט לתקשורת פלסטינית" להאדרת הטרור על ידי מחמוד עבאס.
בעבר עבאס אף הודה באחריותו ובמעורבותו האישית במסע הטרור של הרשות הפלסטינית, שבו נהרגו בין השנים 2000 - 2005 יותר מאלף ישראלים ("אינתיפאדת אל-אקצא".) עבאס דרש שחרור מחבלים מבתי הכלא הישראלים, ואמר כי הם "ביצעו פעולה שאנחנו פקדנו עליהם לבצע":
"אני דורש את [שחרור] האסירים מפני שהם בני אדם שביצעו פעולה שאנחנו, אנחנו פקדנו עליהם לבצע, אנחנו כרשות. אין צורך להענישם בזמן שאנו יושבים סביב שולחן המו"מ. זוהי מלחמה, ומלחמה היא שאתה פוקד על חייל להרוג, ואני פקדתי על בני, או אחי, או מישהו אחר שיבצע את חובת ההתנגדות. זה הרג וזה הרג. אם כן, למה לומר שהאדם הזה ידיו מגואלות בדם, ולא ייתכן שייצא מהכלא."
[הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 14/02/2005]
עבאס גם התגאה בכך שהוא היה בעבר מעורב באימונם של מחבלי חזבאללה:
"יש לי הכבוד להיות זה אשר ירה את הקליע הראשון בשנת 1965, ו[להיות] מי שלימד רבים באזור ובעולם את ההתנגדות, כיצד היא ומתי היא מועילה ומתי אינה מועילה... היה לנו הכבוד להוביל את ההתנגדות. אנו לימדנו את כולם התנגדות מהי, ובכללם חזבאללה, שהם התחנכו במחנות [האימונים] שלנו. [כוונתו למחנות של אש"פ בשנות הששים והשבעים]
[מקור: אל-דוסתור (ירדן), 28/2/2008]
להלן תמלילים מלאים של דבריו הסותרים של עבאס, בעד ונגד קריאת כיכר על שם המחבלת דלאל מוגרבי:
עבאס בערוץ 2 - מגנה את קריאת הכיכר על שם המחבלת:
עבאס: "אם יש הסתה מצדי, אמרו לי היכן היא...?"
מראיינת: "בטלוויזיה."
עבאס: "לא. אני אומר, בישראל גם יש הסתה."
מראיינת: "אתן לך עוד דוגמה. כשהציבור הישראלי רואה שהטלוויזיה הפלסטינית מפארת מחבלים, קוראת כיכר על שם דלאל מוגרבי, רחוב על שם [יחיא] עיאש."
עבאס: "זה לא מהרשות הפלסטינית, אלא מהעיריות. לעיריות יש מידה של עצמאות."
מראיינת: "האם אתה באופן אישי נגד ההנצחות האלה?"
עבאס: "ללא ספק, אני נגד זה... מה שאנחנו צריכים לעשות, גם אתם צריכים לעשות. אבל אני מגנה את המעשה הזה [קריאת כיכר על שם מוגרבי.]"
[ישראל - ערוץ 2, 19/03/2011]
עבאס לפלסטינים: תומך בקריאת הכיכר ע"ש המחבלת:
"[הישראלים] אומרים עלי שאני עושה פעולות של חבלה, אילו פעולות חבלה? שאני מחפש את מי שמוכר אדמות בירושלים ורודף אותם. כמובן אני רודף אותם ואמשיך לעשות זאת, זה פשע? [הם אומרים,] 'הוא לא יודע שהם [הרש"פ] קראו כיכר על שם דלאל מוגרבי, והוא [עבאס] בעצמו הלך [לטקס]' - אני לא הלכתי בעצמי, אך כמובן אני לא מתכחש לכך [לקריאת הכיכר על שם דלאל]. כמובן, אנו רוצים לקרוא על שמה כיכר. טוב, מה עם [רחבעם] זאבי? הם קראו כביש על שמו [הכוונה לכביש הבקעה], ליד האח סאיב [סאיב עריקאת, בכיר הרש"פ], ועוד. מה זה, אנחנו נתכחש להיסטוריה שלנו? איך? אנחנו... עשינו פעילות צבאית, אחר כך אני יכול להתכחש לכל מה שעשינו? לא, אני לא אתכחש.
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 17/01/2010]
להלן תמליל שתי ידיעות שעניינן הוקרת עבאס וההנהגה הפלסטינית למתכנני התקפת הטרור על ספורטאים באולימפיאדת מינכן, המחבלים אמין אל-הינדי ומוחמד דאוד עודה:
"ההנהגה הפלסטינית נפרדה אתמול, יחד עם הנשיא מחמוד עבאס, מגופתו של המנהיג בפת"ח והפטריוט הלוחם, ליווא' [דרגה מקבילה לאלוף] אמין אל-הינדי. זאת, בטקס לוויה רשמי צבאי מעורר יראת כבוד, שנערך במוקטעה כדי להיפרד מהשהיד...
בטקס הפרידה ובהלוויה הצבאית הרשמית נכחו יחד עם הנשיא [עבאס] במוקטעה ראש הממשלה, ד"ר סלאם פיאד, מזכ"ל הנשיאות, טייב עבד אל-רחים, חברי הוועד הפועל של אש"ף והוועד המרכזי של תנועת פת"ח, מספר שרים, מפקדי מנגנוני הביטחון, בכירים אזרחיים וצבאיים רמי דרג, וכן קרובי משפחתו של המנוח.
גופתו של לואא' אל-הינדי שנעטפה בתכריכים, הגיעה עטופה בדגל הפלסטיני כשהיא נישאת על כתפיהם של בניו [באופן מטאפורי], קציני משמר הכבוד במשכן הנשיאות. לכבוד הגעתה נפרש שטיח אדום, והתזמורת הצבאית ניגנה את לחן הפרידה האחרונה. כּיתה ממשמר הכבוד ירתה לכבודו 21 מטחים. הנשיא אבו מאזן והמשתתפים בלוויה הביטו בפעם האחרונה בגופה, והניחו זרי פרחים. לאחר מכן, כבודו והנוכחים קראו את סורת אל-פאתחה [הסורה הראשונה בקוראן] לעילוי נשמתו הטהורה."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 19/08/2010]
מתוך העיתון הרשמי של הרש"פ:
כותרת: "הנשיא מביע תנחומים על מות הלוחמים מחמד עודה וג'עפר שדיד..."
"הנשיא מחמוד עבאס שלח אתמול מברק תנחומים על מותו של הלוחם הגדול, מחמד דאוד עודה 'אבו דאוד', שמת בגיל קרוב לשבעים.
במברק התנחומים נאמר: "המנוח היה אחד מהמנהיגים הבולטים של תנועת פת"ח, וחי חיים גדושים במאבק, עשייה מסורה והקרבה גדולה למען העניין הצודק של עמו בתחומים רבים. הוא היה בשורות הראשונות בכל שדות הקרב כדי להגן על המהפכה. כמה טוב הוא כאח, חבר לדרך, לוחם קשוח ועיקש שאינו מרפה."
[אל-חיאת אל-ג'דידה, 04/07/2010] |