גיבורה באמצעי התקשורת הפלסטיניים -
הצעירה שסייעה בביצוע פיגוע ההתאבדות במסעדת סבארו

איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק

"כמובן. אינני מתחרטת על מה שקרה, לחלוטין לא. זאת הדרך, אני מעניקה את עצמי למען אללה, בג'יהאד למען אללה, ביצעתי [את המשימה] ואללה הצליח את דרכי, את יודעת מה מספר הקורבנות שנפגעו, וכל זה בזכות ההצלחה מידי אללה. האם את מצפה ממני לעזוב את מה שעשיתי באמירה [אני מתחרטת]? חרטה זה דבר שלא בא בחשבון. ואם הזמן היה חוזר לאחור, הייתי מבצעת את מה שעשיתי באותה הדרך."
 

"חשוב לומר, שאני הלכתי עם אדם רוחני, וחשתי לצדו במעין הילה אלוהית שאופפת אותנו."
 

"אנו גאים באחלאם תמימי, לפני שאנו מתגאים בבן שלנו, חי אללה. אנו גאים באחלאם תמימי. יש לה מקום נכבד בלבי, היא מילאה את חובתה וגרמה לי לזקיפות קומה... אנו מודים לאללה ומודים לאחלאם תמימי שהובילה אותו [את בננו] לדרגה הגבוהה הזאת."
 

מראיינת: כיצד קיבלת את גזר הדין [15 מאסרי עולם]?
תמימי: אני לוחמת ג'יהאד למען אללה. לוחם ג'יהאד למען אללה ערוך לכל תוצאה - או שהוא ימות כשהיד, או שיתנקשו בחייו, או שהוא ייפול בשבי, אללה יכול לגזור עליו גורל לא ידוע, [למשל,] שהוא יחיה כמבוקש.
מראיינת: אם הזמן היה חוזר לאחור בשבילך, אחלאם, האם היית מבצעת, או נוטלת חלק בפעולה גדולה (בפיגוע)?
תמימי: כמובן. אינני מתחרטת על מה שקרה, לחלוטין לא. זאת הדרך, אני מעניקה את עצמי למען אללה, בג'יהאד למען אללה, ביצעתי [את המשימה] ואללה הצליח את דרכי, את יודעת מה מספר הקורבנות שנפגעו, וכל זה בזכות ההצלחה מידי אללה. האם את מצפה ממני לזנוח את מה שעשיתי באמירה [אני מתחרטת]? חרטה זה דבר שלא בא בחשבון. ואם הזמן היה חוזר לאחור, הייתי מבצעת את מה שעשיתי באותה הדרך.
מראיינת: איך את מתארת את הישראלים?
תמימי: הישראלים, הם עם שנגזר עליו להיות מפוזר על פני האדמה אללה גזר עליהם את [הגורל] הזה, אלא שהמזימות בעולם, הצהרת בלפור, העניק להם זכות על מה שאין להם זכות.

[ammonnews.net, פורסם ב-19/10/2011]

 

תמימי: אתם נותנים במה גדולה ל[פעולת] מסעדת סבארו שנהרגו בה 15 ישראלים, אך הפעולה הראשונה שלי (פיגוע)... הייתה בסופרמרקט קינג ג'ורג' (במרכז ירושלים)... אני בחרתי את מסעדת סבארו, אך לא נכנסתי איתו (עם המחבל המתאבד)...
וכמה ימים לפני כן ספרתי את מספר האנשים שנכנסים למסעדה ובמסעדה הזאת נכנסה כמות גדולה של אנשים.
מראיין: על מה דיברת בדרך [לפעולת] עם מבקש-השהאדה (המחבל המתאבד)?
תמימי: אי אפשר לתאר אותו במילים. הכרנו רק ביום של הפעולה... האחים [חמאס] שינו לו את כל הצורה - הוא לא היה מזוקן. הוא לבש מכנסי ג'ינס וחבש כובע... אבל חשוב לומר, שאני הלכתי עם אדם רוחני, וחשתי לצדו במעין הילה אלוהית שאופפת אותנו... הסתכלנו אחד לשני בעיניים. אמרתי לו, 'אין אלוה מלבד אללה', והוא אמר 'ומוחמד שליחו של אללה', והוא חייך.
מראיין: היום ערכנו ראיון עם ההורים מבקש-השהאדה (המתאבד) הגיבור, עז א-דין אל-מצרי, שפוצץ עצמו במסעדת סבארו בירושלים.
אבי המתאבד בסבארו: ...אנו גאים באחלאם תמימי, לפני שאנו מתגאים בבן שלנו, חיי אללה... היא מילאה את חובתה, וגרמה לי לזקיפות קומה... אנו מודים לאללה ומודים לאחלאם תמימי שהובילה אותו (הבן השהיד) לדרגה הגבוהה הזאת.
אימו של המתאבד: הבן שלי בחר את דרכו, ואת גורלו, ואנו לא מתחרטים על כך. השבח לאללה זה כבוד בשבילו, איזו דרגה [גבוהה יותר] הוא יכול היה לבקש? זאת הדרגה הטובה ביותר אצל ריבונו.
תמימי [מוחה דמעות מהתרגשות]: תמיד התנהל בי מאבק פנימי, האם הם מרוצים ממני או שלא.
מראיין: איך התנהגת [במהלך החקירות]?
תמימי: חיי אללה, לא תאמין, אבל תמיד חייכתי. אני לא יודעתי למה, אבל החיוך שלי תמיד הרגיז אותם.
מראיין: השופט שפסק את גזר הדין שלך ציווה שאת לא תיכללי בשום עיסקת חילופין...
תמימי: אני אומרת לו: תמות בכעס שלך. אני השתחררתי, ואתה נשארת בתבוסתך. מי ייתן שתובס ואללה יוסיף לך תבוסה...

[ערוץ אל-אקצא (חמאס), 24/10/2011]

לחץ כאן לצפייה
 

כותרת: "אחלאם תמימי לא תחכה 1584 שנה להשתחרר...!"
"אף אחד באוניברסיטת ביר זית לא היה מאמין כי אחלאם תמימי תוכל להיות חברה בארגון צבאי רדיקלי, סודי ביותר, כמו גדודי השהיד עז א-דין אל-קסאם, האגף הצבאי של תנועת חמאס. אף אחד גם לא יודע מה גרם לאחלאם, צעירה נמרצת... שלומדת עיתונות באוניברסיטה על-מנת להגשים את שאיפותיה - להפוך ללוחמת, גם אם היא עצמה אמרה שהכיבוש הוא שדחף את הפלסטינים להתנגד לו בכל הדרכים...
אחלאם נולדה ב-20/10/1980 בעיר זרקא בירדן למשפחה פלסטינית... היא שבה לפלסטין כדי ללמוד עיתונות ותקשורת באוניברסיטת ביר זית. נשאר לה רק סמסטר אחד כאשר פרצה "אינתיפאדת אל-אקצא" [מסע הטרור הפלסטיני, 2000 - 2005], ובשטחים הפלסטינים היתה אלימות חסרת תקדים אשר התבטאה במדיניות הרציחות הנוראה של ממשלת אהוד ברק ואריאל שרון.
אחלאם ניסתה 'להילחם' בכיבוש בדרכה, והתמקדה בתוכנית שהיא הגישה בטלוויזיה מקומית ששודרה מרמאללה, שסקרה את מעשי הכיבוש. בעבודתה העיתונאית, אחלאם נתקלה במציאות הקשה ובסיפורים טרגיים שהכיבוש גרם להם, והחליטה לצעוד צעד נוסף גדול. באותו זמן חשב חבר שלה מהפקולטה לעיתונות ותקשורת, ואא'ל דגלאס מגדודי אל-קסאם, שהיא מתאימה להיות חברה בגדודים אלה...
הסטודנטית החולמת והעיתונאית המשתדלת הפכה לאישה מסוג אחר - היא החלה להיות בתחרות עם הזמן להשתתף בביצוע פעולות [כלומר פיגועי טרור] בירושלים המערבית.
[המשך המאמר מתאר את חלקה בפיגוע במסעדת 'סבארו'; לאחר מכן מתואר המעצר והמשפט שלה:]
לאחר תהליך הכשרה, היא ביצעה את הפעילות הראשונה שלה ביום 27/07/2001, כאשר סיירה ברחובות ירושלים המערבית מבלי שישימו אליה לב, כשהיא מסתייעת בלבוש המודרני שלה ובהופעה הנאה שלה. משימתה היתה בחירת מקומות לביצוע פעולות פיצוץ, שעבדאללה ברגותי תכנן לבצע, כנקמה על כל פעולת התנקשות [ישראלית].
פעולתה הבולטת ביותר היתה הסיוע שלה בביצוע מתקפת הפיצוץ שזעזעה את ירושלים המערבית ביום 09/08/2001 (הפיגוע במסעדת סבארו), שהשלכותיו הגיעו עד מדינאי האזור והעולם. אחלאם סיירה בירושלים במכוניתה, וקבעה את המסלול ששבו ילך המבצע, עז א-דין אל-מצרי מרמאללה ירושלים. ביום שלאחר מכן היא נשאה את הגיטרה, שאותה מילכד עבדאללה ברגותי, והתלוותה לעז א-דין אל-מצרי. היא ביקשה ממנו שישים את הגיטרה על כתפו. היו אלה רגעים גדושים ברגשות, בינה ובינו, כאשר היא הצביעה עבורו על המקום ועזבה אותו כשהוא הולך בדרכו האחרונה, בזמן שהיא חזרה לרמאללה.
כשהיא נעצרה לאחר מכן, היא עברה עינויים, ובית משפט ישראלי גזר עליה 16 מאסרי עולם, כלומר 1584 שנים...
אחלאם התמודדה עם המשפט בחיוך ובדברים שאמרה לשופטים: 'אינני מכירה בלגיטימיות של בית המשפט הזה, אינני רוצה להציג את עצמי בפניכם בשמי או גילי... אני אציג את עצמי בפניכם באמצעות מעשיי, שאותם אתם מכירים היטב... אני שמי אחלאם, ואשאר כך עד שאגשים את חלום עמי הפלסטיני להיפטר מכם מעל האדמה הזו.'
היא התארסה בכלא עם אסיר אחר, בן דודה ניזאר, המשתייך לתנועת פת"ח, שאביו הוא ד"ר סמיר שחאדה, איש הנהגת פת"ח..."

[אל-חיאת אל-ג'דידה, 16/10/2011]

 

מגיש התוכנית: הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית שידר בכוונה במהלך החלק הראשון של חילופי השבויים שידור חוזר של ראיון שנערך בכלא בעבר עם האסירה (המחבלת) המשוחררת, אחלאם תמימי כדי להסית נגד האסירים.

הטלוויזיה הפלסטינית משדרת את הראיון מערוץ 1 הישראלי:
המראיין הישראלי: מי בחר בסבארו? [במסעדת סבארו כמקום הפיגוע.]
תמימי: אני. במהלך תשעה ימים בחנתי את המקום באופן מדוקדק מאד ובחרתי בו לאחר שראיתי את המספר הגדול של לקוחות במסעדה הזאת, מסעדת סבארו... משימתי היתה רק לבחור את המקום ולהוביל את מבקש-השהאדה (המתאבד).ערכתי את התכנון הכללי של הפעולה, אך מבקש-השהאדה (המתאבד) היה צריך לבצע אותה. אמרתי לו שייכנס למסעדה, יאכל ארוחה, וכעבור רבע שעה לבצע את פעולת בקשת-השהאדה (פיגוע התאבדות)... למבקש-השהאדה (המחבל המתאבד) יש אופי מיוחד מאוד והדהים אותי רצונו העז לבצע את הפעולה, רצונו העז לעבור לחיים בעולם הבא...
המראיין: לא חשבת על האנשים שהיו בתוך המסעדה? הילדים? המשפחות?
תמימי: לא. אין בי חרטה, ואין שום אסירה או אסיר פלסטיני שמביעים חרטה על מה שעשו...
המראיין: את יודעת כמה ילדים נהרגו בסבארו?
תמימי: אני חושבת שהיו שם שלושה. שלושה ילדים נהרגו בפעולה, אני חושבת.
המראיין: שמונה.
תמימי: שמונה?! [מחייכת] שמונה.

[הטלוויזיה הפלסטינית (פת"ח), 23/10/2011]