PMW בתקשורת
איתמר מרכוס, מנהל ומייסד "מבט לתקשורת פלסטינית" בראיון ב-Ynet בעניין החינוך הפלסטיני וההשפעות לעתיד
מאת שירי הדר
Ynet  -  13/06/2012
Share |


הדור הבא בעזה: "טיול שנתי בנמל יפו שבפלסטין"

שירי הדר

Ynet מראיין שני מומחים, איתמר מרכוס - מנהל "מבט לתקשורת פלסטינית", ודן שיפטן- ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי, בעניין החינוך הפלסטיני וההשפעות לעתיד

התמונות ממסיבת הסיום של גן הילדים ברצועה, שהציגו המחזת עינויים, מדי מחבלים וכלי נשק, הם הבסיס החינוכי שתכניו שולטים כיום גם בתחומי הרשות. "שלא נרמה את עצמנו שהאיבה עומדת לחלוף", מזהירים מומחים.
"גם במצרים האיבה רק גדלה"

הדור הבא שייאבק בישראל.
"מדובר באקט ברברי לחלוטין. זו בעיה עמוקה של החברה הפלסטינית כולה", כך הגדיר היום (ד') ד"ר דן שיפטן, ראש המרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה, את מסיבת הסיום בגן הילדים בעזה, שתמונות ממנה פורסמו אתמול ב-ynet.

בין היתר, ניתן היה לחוש בהסתה הקשה נגד ישראל, שבאה לידי ביטוי בחגיגות סוף שנת הלימודים ברצועת עזה. דגמי רובים שהוחזקו על ידי ילדים, רובם לבושים במדי הזרוע הצבאית של הג'יהאד האיסלאמי, היו רק חלק מהאביזרים על הבמה. גם ארונות קבורה, אמצעי עינויים ותאי כלא "כיכבו" במופע. "חובה עלינו לחנך את הילדים לאהוב את ההתנגדות, את פלסטין ואת ירושלים כדי שיידעו מי היא פלסטין ומיהו האויב שלה, וכן מהו תפקידה ותפקידם בעתיד", אמרה מנהלת גן הילדים...

איתמר מרכוס, מנהל ומייסד מרכז המחקר "מבט לתקשורת פלסטינית", לא מבדיל בין מחנכי החמאס לרשות. "הדברים האלה לצערנו הם שגרתיים. יש הבדלים וניואנסים בין התכניות של חמאס ופת"ח, אבל המסרים הם אותם מסרים - לישראל אין זכות קיום או שהיא פשוט לא קיימת". בכפוף לכך, נלמדים "כיבושי 48' ו-67'", וכל עיר ישראלית מוצגת כפלסטינית.

שיעור "גיאוגרפיה" המוצג בטלוויזיה הפלסטינית, סיפר מרכוס, מתעלם לחלוטין מקיומה של ישראל. "בתכנית אחת, ילד מצביע על מפה ואומר שטייל ביפו וחיפה, והמורה-מנחה עונה לו: 'יופי שטיילתם במדינתנו הפלסטינית'. כשמנחת התכנית שואלת "מה הנמל החשוב ביותר בפלסטין - יפו, עכו או חיפה", הילדה שענתה 'יפו', זכתה למחיאות כפיים".

פרלמנטים בשוויץ, בריטניה ונורבגיה עסקו לאחרונה בנושא [עם נציגי "מבט לתקשורת פלסטינית"] וניסו להשפיע על תכני מערכת החינוך הפלסטינית. לדברי מרכוס, זו בדיוק הדרך לפתור את הסוגיה, היות והפלסטינים "לא יורידו שום דבר בכוחות עצמם, ללא לחץ בינלאומי". אחד מהאמצעים להגבלת מערכת החינוך האמורה עשוי לצמוח מיוזמת חקיקה אמריקנית, שתקשור העברת תקציבים להפסקת מסרי השנאה האלו. "ניתן לראות התחלה של שינוי. אם בעבר בתי מחוקקים סמכו על אבו מאזן והבטחותיו, היום הם התחילו להשתכנע שהוא משקר להם"...

התוצאה, על פי מרכוס, משפיעה עמוקות על עתיד הדיאלוג המדיני. "יש ברשות הפלסטינית מגמה חינוכית, שתביא לכך שלא יהיה כאן דור חדש שיגדל ויקבל את ישראל כשכנה. החינוך הבלתי פורמאלי והחינוך בבתי ספר של הרשות, ולאו דווקא של חמאס, הן שמלמדות שירים וסיפורים ברוח השנאה".