PMW

"אנו רגילים לראות את הערפדים בסרטי דרקולה, שבהם איש הדמים והערפד פועל באישון לילה, וברגע שמפציע השחר איש הדמים נעלם ומסתתר במשך היום.
הלוחם האמיץ, שניחן לכל הפחות בערכי מוסר, נלחם בשעות היום. בכל המלחמות לאורך התקופות, העמים המכובדים מנהלים קרבות ביום וישנים בלילה, אך האם לישראל יש שמץ של מוסר?
הלוחם האמיץ גאה כשהוא נלחם באמיץ כמותו, וכל אימת שהוא סופג מהלומות, הוא מתחזק, מתגאה במאבק הזה ומכבד את יריבו. אולם, מאחר שהיהודים הם - כמו שאמרו עליהם אבותינו - בני המתה [כינוי גנאי ליהודים שמשמעותו 'פחדנים'] , הם פחדנים מכדי לתקוף אויב פנים אל מול פנים, במיוחד אם יש ברשות אויבם נשק הדומה לנשקם. על כן ראינו במו עינינו את הפירוש לפסוק שבו תאר אותם אללה יתעלה:
"אין הם פורצים כאיש אחד להילחם בכם, אלא רק בתוככי קריות בצורות או מעבר לחומות, ואולם זה בזה הם נלחמים בגבורה. הם נראים לך מלוכדים, אך לבבותיהם מפולגים, כי הם עם אשר דבר לא ישכיל להבין" (קוראן, סורת אל-חשר, 14) [מתוך תרגום אורי רובין]
היהודים חושבים שמבצריהם מגנים עליהם מפני הרג, אך כל פריצה של המבצרים או החומות הללו זורעת אימה ופחד בלבבותיהם, והם נאחזים חיל ורעדה. אם נופל טיל מעבר לחומותיהם או אפילו עובר מעליהם קליע, אפשר לראות כיצד לבבותיהם מתמלאים בעתה - וזאת רק משום שאללה יתעלה זרע אימה בלבבותיהם וגזר עליהם שפלות ואומללות עד יום הדין.
אללה יתעלה ציווה את עבדיו המאמינים להעניש את אויביהם מידה כנגד מידה, ולתקוף אותם כפי שהם הותקפו. אללה ישתבח ויתעלה אמר: "הילחמו למען אללה באלה אשר יילחמו בכם, ואל תשלחו יד. אלוהים אינו אוהב את השולחים היד" (סורת אל-בקרה, 190) [מתוך תרגום אורי רובין]. כמו כן, הוא אמר: "ובהענישכם, השיבו מידה כנגד מידה, ואולם אם תבליגו בעוז רוח, דעו כי למבליגים בעוז רוח ייטב" (סורת אל-נחל, 126) [מתוך תרגום אורי רובין]. זהו טבעם של המאמינים האצילים. אך אשר לנבלים, אם הם יכולים ליריבם, תראו אותם מפריזים בהרג - ואיך לא, כאשר יש ברשותם נשק שאין ליריבם. אם לא כך הדבר, מדוע הם אינם נכנסים אל אדמת עזה ברגל, או אפילו בכלי רכבם, אם הם אמיצים וחזקים?! הם נלחמים מרחוק. ראינו אותם בשנת 2002, כאשר הם נכנסו לכפרים ולערים בגדה המערבית, ותושבי הגדה לא ראו חייל אחד במשך השבועיים שנמשכה הפלישה. החיילים נחבאו בתוך הנגמ"שים והטנקים שלהם ולא הוציאו את ראשיהם. האם אלו חיילים חזקים, או שמא הם שואבים כוח מהציוד שלהם ומהמבצרים שלהם?
מבחינה היסטורית, ידוע שחיי היהודים הם כולם מלחמות ולחימה. הסיבה היחידה לכך היא שהם מנודים בכל קצוות תבל, ואין אף עם בעולם שרוחש להם כבוד, משום שהם מחרחרים ריב, מדון וסכסוכים בכל מקום שבו הם מתיישבים. לאורך ההיסטוריה ידוע שהם הובסו בכל מלחמה שהשתתפו בה והופצו לכל עבר, אך קללת אללה וזעמו עליהם גורמים להם להמשיך בשחיתותם ובעוולתם. הפחדן נוהג באכזריות כשהוא יכול, ומסתתר ומושפל נוכח כל עימות של שווים אל מול שווים; אבותינו סיפרו לנו על פלסטיני אחד לפני שנת 1948, שאחז במקל ברחובות תל אביב והניס מפניו עשרות יהודים מוגי לב. לכן הם עונים לכל קליע שמופנה לעברם במטוסים, תותחים וטנקים. במדעי הצבא הדבר נחשב לתבוסה נפשית.
מבחינה נפשית, הם מובסים לאורך התקופות ומרגישים נחיתות מול העמים והחברות שבקרבם הם חיים, בשל האיבה והשפלות שגואים בלבם כלפי הזולת ובשל התחבולות והמזימות [שהם רוקמים] נגד העמים, אשר יודעים בוודאות כי היהודים הם שורש הריב והמדון בארץ, בכל מקום בו הם מתיישבים. היהודים חושבים שכל צעקה היא כנגדם, ואיזו הוכחה טובה יותר מאשר הסיסמה שהם השמיעו בעולם - הלא היא "אנטישמיות".
לפיכך, הדבר היחיד שבאמצעותו אפשר להתמודד איתם, כאשר אנו חלשים מבחינה צבאית אל מול עוצמתה של ישראל, הוא לדבוק באיום להשמיד את ישראל, לא להיכנע לרצונה בתהדיאה, ולהשאיר את גחלת ההתנגדות בוערת. זאת במקום לעסוק נגדם בהתנגדות פעם אחת ואז לסגת מעט, כשבכך אנו נותנים להם תחושה כי אנו מפחדים מהם. אין כל פסול אם נשב איתם לדיאלוג, אך על ההתנגדות להימשך בכל מצב. הנשיא המנוח אבו-עמאר, רחמי אללה עליו, הבין את נקודת התורפה אצל היהודים, ולכן הראה להם פנים של שלום במו"מ, ובאותו זמן הניף את הסיסמה "כל יום [נהרוג] מתנחל". זוהי הסיסמא שהטילה את חיתתה על היהודים, ושרבים מהפלסטינים שכחו. ייתכן שהם שכחו מדוע נעצר האח הלוחם מרואן ברגותי. הלא משום שעליו הוטל להוציא לפועל את הסיסמא הזו?
הבה נאחד שוב את המסר נגד היהודים ונפנה את הנשק לעברם, שהרי כל אימת שהרובים והאבנים מכוונים לעבר היהודים, הם חווים מפח נפש ונאחזים חיל ורעדה, האכזריות שלהם גוברת וההקרבה שלנו גדלה יותר ויותר. היהודים יודעים שככל שגוברת האכזריות שלהם, כך מתחזקות נחישותנו וההתרסה שלנו כלפיהם, עד אשר אללה יזרע אימה בלבבותיהם והם יינגפו מאדמתנו מושפלים.
זוהי מהפכה עד לניצחון.