סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען" הנתמכת מאירופה
פרסמה מאמר המכחיש את השואה
"אין כל יסוד ל[טענות בדבר] מה שקרה ליהודים בגרמניה
ושהם נשרפו בתאי הגזים"
"רבות ממטרותיהם של היהודים הושגו בעקבות הפצת השקרים הללו בעולם"
"היהודים הצליחו באמצעות השקרים לגייס כספים רבים מאירופה"
הערה: בעקבות חשיפת המאמר באתר "מבט לתקשורת פלסטינית" באנגלית,
המאמר המכחיש את השואה הוסר מאתר סוכנות "מען"
איתמר מרכוס ונאן ז'אק זילברדיק
ב-30/01/2012, מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" חשף כי סוכנות הידיעות הפלסטינית "מען", הממומן על ידי גופים אירופאים, פרסמה מאמר דעה בעל תוכן אנטישמי ארסי. שעות ספורות לאחר הפרסום של "מבט לתקשורת פלסטינית," הסירה סוכנות "מען" את המאמר מהאתר שלה, והודיעה כי היא "תבחן מחדש" את מדיניותה בנוגע לפרסום מאמרי דעה.
על אף הודעה זו, יום אחר כך פרסמה "מען" מאמר שטנה נוסף, המכחיש את השואה ומציג אותה כשקר יהודי. לפי המאמר, היהודים ברחבי העולם משתמשים בשואה כדי להשיג את מטרותיהם.
ימים ספורים לאחר יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, המאמר באתר "מען" מכנה את השואה "מיתוס": "הציונים מציינים את יום השנה ה-68 ליצירת מיתוס 'השואה,'" ובהמשך קובע המאמר כי "אין כל יסוד ל[טענות בדבר] מה שקרה ליהודים בגרמניה ושהם נשרפו בתאי הגזים."
לדברי המאמר, היהודים הפעילו "מכונת תעמולה שקרית" במטרה "להשיג מטרות רבות באמצעות 'השואה'," וכן כי "הם ניצלו אותם כדי לרכוש אהדה." המאמר חוזר על הטענה של הכחשת השואה כי הרצח של 6 מיליון יהודים בשואה הינו "השקרים והטענות של היהודים." במקום זאת, המאמר אומר כי "הכותבים הרוויזיוניסטים הבהירו כיצד מתו כמה מאות אלפים מהיהודים במלחמת העולם השנייה, כפי שמתו אחרים במלחמה הזו."
עורכי סוכנות "מען" לא הסתייגו בשום צורה מתכני המאמר המכחיש את השואה, כמו שהם לא הסתייגו מהמאמר הקודם בעל התוכן האנטישמי לפני שמכון "מבט לתקשורת פלסטינית" פרסם את תרגומו. על אף הודעת "מען" כי הסוכנות "תבחן מחדש" את מדיניות פרסום המאמרים שלה, מאמר זה פורסם ב-31 בינואר, פחות מיממה לאחר ש"מען" הסירה מהאתר שלה את המאמר האנטישמי הראשון.
בדומה למאמר בעל התוכן האנטישמי, גם מאמר זה המכחיש את השואה, שנכתב על ידי ר'סאן מוסטפא אל-שאמי, פורסם באתר "מען" בערבית אך לא באנגלית. המאמר עוד הופיע באתר "מען" במועד הפרסום שלו באתר "מבט לתקשורת פלסטינית" באנגלית ב-11/02/2013, אך יום לאחר מכן המאמר נעלם מאתר "מען" ללא כל הסבר.
סוכנות הידיעות "מען" היא חלק מרשת "מען," שברשימת ה"שותפים ותורמים" שלה מופיעים הנציבות האירופאית (שייכת לאיחוד האירופי), תכנית הפיתוח של האו"ם (UNDP), ארגון החינוך המדע והתרבות של האו"ם (UNESCO), ממשלת דנמרק, ממשלת הולנד ומחלקת הפיתוח הבינלאומי הבריטית UKaid.
מכון "מבט לתקשורת פלסטינית" מתעד את הכחשת וסילוף השואה על ידי הרש"פ.
להלן המאמר שפורסם על ידי סוכנות "מען" יום לאחר הסרת תוכן אנטישמי אחר:
כותרת: "ביום הזיכרון לכאורה ל'שואה'"
"היהודים הצטיינו בקידום של מה שהם מכנים 'השואה'; בכל שנה, הציונים עורכים טקסים במקומות כאלו ואחרים לציון יום הזיכרון לכאורה באמצעות דקות דומיה, הקראת שמות הקורבנות וביקורים באתר ההנצחה בירושלים הכבושה. אפילו הכנסת הציונית מקדישה שעות ביום הזיכרון לכאורה כדי לדבר עליו. בימים אלו, הציונים מציינים את יום השנה ה-68 ליצירת מיתוס 'השואה,' על ידי קיום אירועים ופעילויות.
על-ידי מכונת התעמולה השקרית, הצליחו היהודים להשיג מטרות רבות באמצעות ה'שואה.' כמו כן, הם שונאים את כל מי שמנסה לבדוק או לחקור את היסטוריית ה'שואה' ואת השקרים והטענות של היהודים, לפיהם 'שישה מיליון יהודים נרצחו באמצעות שריפה במחנה המעצר הנאצי אושוויץ שבפולין בידי המנהיג הנאצי אדולף היטלר.'...
רבות ממטרותיהם של היהודים הושגו בעקבות הפצת השקרים הללו בעולם. הם ניצלו אותם כדי לרכוש אהדה ולהשיג סיוע בהקמת ישות עבורם על אדמת פלסטין. החלום מתועב הזה התגשם על גולגולותיהם ועל חלקי גופם של אבותינו. כמו כן, היהודים הצליחו באמצעות השקרים לגייס כספים רבים מאירופה, בשעה שהפוליטיקאים הציונים מסתובבים בארצות העולם ומדברים על השקרים הללו. אין נשיא או מנהיג שמבקר במדינת הישות הגוזלת מבלי לעמוד מול אנדרטת 'יד ושם' שהקימה 'ישראל' בירושלים הכבושה.
היסטוריונים רבים הסכימו על כך שאין כל יסוד ל[טענות בדבר] מה שקרה ליהודים בגרמניה ושהם נשרפו בתאי הגזים. ההיסטוריונית הגרמנייה יוליאנה וצל, שמתמחה בחקר התופעות הללו, אומרת: 'איננו יודעים הכל על השואה, שכן ישנם עניינים רבים שזכו לתשומת לב מועטה בלבד, או שטרם הפכו לנושא מחקר. הסיבה לכך, באופן חלקי, היא שתיקי הארכיון טרם נפתחו.'
גם ההיסטוריון הציוני יהודה באואר, ראש מחלקת השואה במכון ליהדות בת זמננו השייך לאוניברסיטה העברית, כתב על ה'שואה,' ואמר כי אין כל שחר למספר שישה מיליון, וכי המספר נמוך מכך בהרבה. הוא הסיק זאת מכך שמספר קורבנות מחנה אושוויץ (מחנה המעצר הנאצי הגדול ביותר) היה כ-1.6 מיליון בני אדם, יהודים ולא-יהודים, והבהיר כי היהודים לא מצאו את מותם רק בתנורי הגזים [הכוונה לתאי הגזים], אלא גם מרעב, מחלות, עינויים והתאבדות. כאשר השופט האמריקני סטיבן פיטר ביקר באתר דכאו כדי לבדוק את מחנות המעצר ואתרי ההשמדה הנאציים, הוא הדגיש כי מספר הקורבנות היהודיים של הנאצים אינו מגיע בשום אופן למיליון... כמו כן, החוקרים הרוויזיוניסטים חשפו את המספרים השקריים שמציגים המוסדות הציוניים בארה"ב בנוגע לטבח הדמיוני של שישה מיליון יהודים. הכותבים הרוויזיוניסטים הבהירו כיצד מתו כמה מאות אלפים מהיהודים במלחמת העולם השנייה, כפי שמתו אחרים במלחמה הזו, שמספר קורבנותיה הגיע ל-45 מיליון, מתוכם 22 מיליון סובייטים, למשל, בנוסף לפצועים, פליטים ונכים.
חקר הטענות והשקרים של היהודים בעניין ה'שואה' עלה להיסטוריונים רבים בחייהם, והם שילמו מחיר כבד כדי לפרסם את העובדות. רבים מההיסטוריונים שחקרו את הנושא הזה חוסלו, פוטרו מעבודותיהם במרכזי המחקר והאוניברסיטאות שלהם, שילמו קנסות מקפחים, והיו נתונים למסעות הכפשה, חרם חברתי, ורדיפה פוליטית. אחד מגדולי ההיסטוריונים של בריטניה בעת הנוכחית, דיוויד אירווינג, הואשם בשל ספרו 'מלחמתו של היטלר' ונאסר בשל הכחשת קיומם של תאי גזים, שהכוחות הגרמניים השתמשו בהם במחנה מעצר. כמו כן, הוא הכחיש את קיומם של מעשי טבח נגד היהודים..."
[מען, 31/01/2013] |