פרסומי PMW
"מדינת פלסטין" היא רק צעד אחד בדרך להשמדת מדינת ישראל
Share |

"מדינת פלסטין" היא רק צעד בדרך להשמדת מדינת ישראל

 

  • עשרות שנים לאחר הסכם אוסלו, אש"ף וההנהגה הפלסטינית עדיין מסורים להשמדת ישראל

  • לפי הרשות הפלסטינית, עבאס מיישם את "תכנית 10 הנקודות" או "תכנית השלבים" של אש"ף

  •  בתכנית קרא אש"ף להקים "רשות לאומית פלסטינית" זמנית שתשתמש ב"מאבק מזוין" כדי לחסל את ישראל ולשחרר את "כל השטח הפלסטיני"

עו"ד מוריס הירש

עבור המנהיג הפלסטיני מחמוד עבאס, ועבור ארגון השחרור הפלסטיני (אש"ף), הקמת "מדינת פלסטין" בשטחים שישראל שחררה במלחמת ששת הימים – יהודה, שומרון, בקעת הירדן ומזרח ירושלים (ששוחררו מהכיבוש הירדני) ורצועת עזה (ששוחררה מהכיבוש המצרי) – הוא רק שלב לקראת הגשמת המטרה הסופית של השמדת מדינת ישראל.

בעוד שהקהילה הבינלאומית הייתה רוצה לעתים קרובות להאמין כי כפייה על ישראל לוותר על יהודה, שומרון ומזרח-ירושלים (ישראל עזבה לחלוטין את רצועת עזה ב-2005) תביא את השלום הישראלי-פלסטיני המיוחל, האמת היא שההנהגה הפלסטינית אינה מעוניינת בשלום עם ישראל. במקום זאת, ההנהגה הפלסטינית מבקשת את חיסולה של ישראל.

כפי שהראה מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית', הרש"פ, אש"ף וההנהגה הפלסטינית טוענים ללא הרף כי לישראל אין זכות קיום. טענות אלה מחוזקות באמצעות מסרים חוזרים ונשנים, ובאמצעות אלפי מפות שמציגות את "פלסטין," ומוחקות כל הכרה בקיומה של ישראל. הסירוב הזה של ההנהגה הפלסטינית לקבל את קיומה של ישראל (בגבולות כלשהם) הוא שהביא את הפלסטינים לדחות שוב ושוב כל הצעה ישראלית שעשויה להביא לשלום ארוך טווח. הצעות אלו כללו את הצעתו של ראש ממשלת ישראל דאז אהוד אולמרט, בשנת 2008, להקים מדינה פלסטינית בשטח גדול יותר מגודלם הכולל של רצועת עזה, יהודה, שומרון ומזרח ירושלים לפני 1967.

כדי להבין את העמדה הפלסטינית, חשוב להבין כי גישה זו אינה אירוע חולף, אלא  היא מהווה מדיניות פלסטינית קבועה ורשמית במשך עשרות שנים.

בעוד שההנהגה הפלסטינית טורחת להסתיר את מטרותיה האמיתיות, מדי פעם האמת חומקת החוצה.

לאחרונה נמתחה ביקורת פלסטינית על מחמוד עבאס על כך שנתן אמון רב מדי בממשלים האמריקניים ובתוצאות הבחירות בישראל, כדי להשיג מדינה פלסטינית מוגבלת הכוללת רק את עזה, יהודה, שומרון ומזרח-ירושלים. כדי להדוף את הביקורת, חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, ובעל טור קבוע בעיתון היומי הרשמי של הרשות הפלסטינית, מוּוַפַק מַטַר, יצא להגנתו של עבאס. לפי מַטַר, אם הפלסטינים היו קוראים את נאומיו של עבאס, הם היו מבינים שמטרתו היא לשחרר כל סנטימטר מן "האדמה [הפלסטינית]" כולל את כל ישראל, באמצעות "מדיניות השלבים" - התייחסות ל"תכנית 10 נקודות" או "תכנית השלבים" של אש"ף (ראה להלן):

"אם הם יקראו בנפש חפצה, אולי הם יבינו את ההשלכות ואת יעדיו של הנשיא אבו מאזן, בהתמקדותו בשני מסלולים מקבילים של המאבק הלאומי הפלסטיני: הראשון בשטח, על אדמת פלסטין, באמצעות התנגדות עממית-בדרכי-שלום [הערת עורך: מונח שהפלסטינים משתמשים בו, והוא כולל גם שימוש באלימות ובטרור] על כל משמעויותיה, דרישותיה ושיטותיה. והשני, [מסלול] משפטי, מדיני ודיפלומטי בפורומים הבינלאומיים, שיבסס את פלסטין על מפת העולם...

חזונו ארוך הטווח של מנהיג תנועת השחרור הלאומית אבו מאזן [מחמוד עבאס] משמעותו לקחת בכוח את הזכות ההיסטורית והטבעית של העם הפלסטיני מידי המדינות הקולוניאליסטיות, אשר ביצעו את הפשע הנורא ביותר בתולדות האנושות: הקמת הבסיס הקדמי שלהן (ישראל) [הסוגריים במקור]...

אנו נאבקים כדי לקחת בכוח ולשחרר כל טפח מאדמתנו מידי שלוחתן של המדינות הקולוניאליסטיות (ישראל) [הסוגריים במקור] באמצעות מדיניות השלבים, שהרי המדינות הקולוניאליסטיות העושקות, אשר ביצעו את הפשע הנורא ביותר נגד האנושות בהיסטוריה המודרנית, גזלו את הזכות ההסטורית והטבעית של העם הפלסטיני בשלבים.

[העיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, 26/07/2022]

"תכנית 10 הנקודות" או "תכנית השלבים" שאומצה על ידי הגוף השולט של אש"ף (המועצה הלאומית הפלסטינית) ב-1974, לא רק שעדיין רלוונטית היום, אלא שהיא אף  נתפסת כאידיאולוגיה המנחה של מחמוד עבאס ואש"ף, שביחד שולטים על הרש"פ.

על פי התכנית, אש"ף מחויב "להקים עבור העם רשות לאומית עצמאית לוחמת על כל חלק מהשטח הפלסטיני שישוחרר" (סעיף 2). הישות שנוצרה בידי אש"ף תשאף "להשגת אחדות של ארצות העימות, מתוך מטרה להשלים את שחרור כל השטח הפלסטיני" (סעיף 8). כדי להשיג את מטרתו, אש"ף "ישתמש בכל האמצעים, ובראשם המאבק המזוין" (סעיף 2). מבחינת אש"ף, "כל צעד שנעשה לקראת השחרור הוא צעד לקראת מימוש האסטרטגיה של ארגון השחרור" (סעיף 4). למרות זאת, אש"ף "ייאבק נגד כל הצעה להקמת ישות פלסטינית שמחירהּ הוא הכרה, פיוס, גבולות בטוחים, ויתור על הזכויות הלאומיות ושלילת זכות עמנו לשיבה ולהגדרה עצמית על ארץ מולדתו" (סעיף 3).

בהקשר זה, ההוראה הרלוונטית ביותר של התוכנית היא סעיף 4, הקובע:

"כל צעד לקראת השחרור הוא צעד לקראת מימוש האסטרטגיה של ארגון השחרור להקמת המדינה הפלסטינית הדמוקרטית, המפורטת בהחלטות הקודמות של מושבי המועצה הלאומית הפלסטינית."

[תכנית "עשר הנקודות" של אש"ף, 9 ביוני 1974, כפי שפורסם באתר האו"ם]

למרות שאין זה דבר שגרתי,  האזכור של כותב הטור את תכנית השלבים של אש"ף, אינו דבר חדש.

כבר בשנת 1994, חודשים ספורים לאחר החתימה על "הצהרת העקרונות" הישראלית-פלסטינית, הבהיר יאסר ערפאת כי בעיניו הסכמי השלום אינם אלא סוס טרויאני. הוא הבהיר זאת בכך שהשווה את הסכם השלום עם ההסכם שנחתם בין נביא האסלאם מוחמד לבין אויביו במכה. הסכם חודיבִּייָה קבע תקופת שלום של 10 שנים לפחות, אך לאחר שנתיים הפר מוחמד  את ההסכם באמתלה כלשהי, ותקף וכבש את מכה.

"הסכם זה, איני מחשיב אותו ליותר מההסכם שנחתם בין הנביא שלנו מוחמד לשבט קורייש, ואתם זוכרים שהח'ליפה עומר [בן אלח'טאבּ] סירב להסכם הזה, והחשיב אותו ל"סולחה דנייה" [הסכם עם השפלה]. אך מוחמד קיבל אותו, ואנו מקבלים עתה את הסכם השלום הזה [של אוסלו]."

[הקלטה של נאום של ערפאת ביוהנסבורג, 10/05/1994]

עותמאן אבו ע'רבייה, אז עוזרו של ערפאת והאחראי ברש"פ על ההכוונה המדינית, היה מפורש יותר:

"המטרה של השלב הזה היא הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית ובירתה ירושלים. כאשר נשיג זאת, יהיה זה [צעד] חיובי ויעביר אותנו אל השלב הבא בדרכים ובאמצעים אחרים... כל פלסטיני חייב לדעת בצורה חד משמעית כי המדינה הפלסטינית העצמאית ובירתה ירושלים אינה סוף הדרך. הקמת המדינה הפלסטינית היא שלב, אחריו יבוא שלב אחר והוא המדינה הדמוקרטית בכל פלסטין [כלומר, במקומה של ישראל."

[העיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, 25/11/1999]

פייסל חוסייני, נציג הרשות לענייני ירושלים, חזר על הרעיון בשנת 2001:

"הסכם אוסלו, או כל הסכם אחר, הוא בסך הכל הליך זמני, או צעד לקראת משהו רחב יותר... אנחנו מבחינים בין המטרות האסטרטגיות ארוכות הטווח לבין המטרות הפוליטיות השלביות, שהתנאים הבינלאומיים לוחצים עלינו לקבלן באופן זמני... גבולות פלסטין באסטרטגיית העל [הם:] 'מן הנהר ועד לים', כולה אדמה ערבית, אדמת האומה הערבית."

[אל-ערבי (מצרים), 24/06/2001]

בשנת 2013, מחמוד אל-הבאש, יועצו של עבאס לענייני דת ואיסלאם, ויו"ר המועצה העליונה לשיפוט שרעי, חזר על האנלוגיה של ערפאת בין הסכמי אוסלו לבין חוזה חודייבייה: 

"תחושת האחריות של ההנהגה הפלסטינית כלפי בני עמה גרמה לה לפני קרוב ל-20 שנה [1993] לנקוט צעדים מדיניים [הסכמי אוסלו] ... בדיוק כפי שעשה הנביא [מוחמד] בהסכם חודייביה... הנביא אמר: 'אני שליח אללה ולא אמרה את פיו'... אין זה אי-ציות [לאללה], זאת פוליטיקה... אחרי פחות משנתיים, חזר הנביא על בסיס ההסכם הזה וכבש את מכה. זאת הדוגמה, זה המופת."

[הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 19/07/2013]

תוך כדי שיחות השלום (2013-2014) שהתקיימו ביוזמת ארה"ב ובחסות נשיא ארה"ב לשעבר אובמה ומזכיר המדינה ג'ון קרי, אמר עבאס זכּי, גורם פת"ח בכיר, שהפלסטינים יסכימו להסכם עם ישראל רק אם המדינה הפלסטינית תוקם על קווי 1967. עם זאת, הוא הדגיש כי קווי 67' יהיו רק ההתחלה וכי לאחר מכן ימשיכו הפלסטינים בתוכנית השלבים:

"אפילו הקיצוניים שבקיצוניים אצלנו, החמאס, או הצדדים שנלחמים, רוצים מדינה בגבולות 67'. אחר כך, יש לנו מה לומר. משום שאת הרעיון בעל ההשראה לא ניתן להשיג בבת אחת, [אלא] בשלבים."

[ערוץ הלוויין של הטלוויזיה הסורית, 23/12/2013]

שנתיים לפני כן, בשנת 2011, גם הזכיר זכּי את תכנית השלבים והתייחס ל"רעיון בעל ההשראה," והסביר שפירושו הסוף של ישראל. הוא אמר שמחמוד עבאס שותף למטרה לחסל את ישראל בשלבים, אבל הרשות אומרת שהיא רוצה מדינה רק בתוך קווי 1967, כי זה לא מקובל מבחינה פוליטית להגיד שאתה רוצה להשמיד את ישראל:

  

"ההסדר מבוסס על גבולות ה-4 ביוני [1967]. וכאשר ההסדר הוא על גבולות ה-4 ביוני, הנשיא [מחמוד עבאס] מבין, אנחנו מבינים, וכולם יודעים שלא ניתן להגשים את הרעיון בעל ההשראה, או את המטרה הגדולה, במכה אחת. אם ישראל תיסוג מירושלים, אם ישראל תעקור את ההתנחלויות, 650,000 מתנחלים, אם ישראל תסיר את גדר [הביטחון] - מה יהיה עם ישראל? ישראל תגיע אל קיצה. אם אני אומר, שאני רוצה להסיר אותה מהקיום, מעולה, מעולה, [אבל] זה דבר קשה. זאת אינה מדיניות [מוצהרת]. אתה לא יכול להגיד זאת לעולם. תגיד את זה בינך ובין עצמך."

[ערוץ אל-ג'זירה, 23/09/2011]

בשנת 2020, חבר הוועד המרכזי של פת"ח, תאופיק טיראווי, הבהיר גם הוא כי מנקודת המבט של אש"ף ופת"ח, מה שמכונה "גבולות 1967" הם "הצהרת ביניים":

"למה, בתור אש"ף, אמרנו 67'?... ההנהגה הפלסטינית רצתה להקל על העם שלנו בכך שתקום מדינה משלו בגבולות 67', כיוון שזה מה שיתקבל בעולם... [אש"ף אמר] 'מדינה בגבולות 67', אולם הצהרת העצמאות [הפלסטינית] לא מזכירה את 67'... הניחי בצד את הרשות [הפלסטינית] - אני פת"ח, ובמטרות ובעקרונות של תנועת פת"ח אין מה שאומר 67'. אין... בכל מה שנוגע אליי, כאחד הבכירים בתנועת פת"ח, כל חיי לא אמרתי 'מדינת 67'... אני לא אשכח את המולדת שלי, לא אשכח את פלסטין ולא אשכח את ההיסטוריה של פלסטין. הדבר הזה [ההתייחסות לגבולות 67'] יכול להיות שלב ביניים."

[עמוד הפייסבוק של חבר הוועד המרכזית של פת"ח, תאופיק טיראווי, 05/02/2020]

תכנית השלבים היא לא רק מדיניות של אש"ף/הרש"פ/פת"ח, אלא היא גם מקובלת על העם הפלסטיני. בסקר שנערך בשנת 2014 עבור מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב 62.5% מהנשאלים תמכו בקביעה שאם ההנהגה הפלסטינית תנהל משא ומתן על פתרון שתי המדינות עם ישראל, "זה יהיה חלק מ'תכנית שלבים' לשחרר את כל פלסטין ההיסטורית מאוחר יותר". 63.2% מהנשאלים תמכו בקביעה שאם ההנהגה הפלסטינית תישא ותיתן עם ישראל על תכנית שתי המדינות,, "ההתנגדות צריכה להימשך עד שכל פלסטין ההיסטורית תשוחרר" – דהיינו עד לחיסול מדינת ישראל.

להלן קטעים נוספים של חלק מההוראות בתוכנית השלבים, והערות מכון 'מבט לתקשורת פלסטינית' עליהן:

  • "ארגון השחרור [הפלסטיני] ישתמש בכל האמצעים, ובראשם המאבק המזוין, כדי לשחרר את השטח הפלסטיני ולהקים רשות לאומית עצמאית לוחמת עבור העם, על כל חלק מהשטח הפלסטיני שישוחרר. זה יצריך שינויים נוספים במאזן הכוחות לטובת עמנו ומאבקו."

הערות המכון:

הפלג הגדול ביותר באש"ף הוא פת"ח בראשות עבאס. כפי שהראה המכון כאן, כאן וכאן (בין עשרות דוגמאות אחרות), למרות התחייבויותיהם כחלק מתהליך השלום הישראלי-פלסטיני (כלומר, הסכמי אוסלו), אש"ף ופת"ח מעולם לא ויתרו על השימוש ב"מאבק מזוין" למטרת חיסול ישראל. הוראה זו משקפת גם הוראה דומה באמנת אש"ף, שהרשות עדיין מציגה כמסמך הקורא להשמדת ישראל.

  • "ארגון השחרור [הפלסטיני] ייאבק נגד כל הצעה להקמת ישות פלסטינית שמחירהּ הוא הכרה, פיוס, גבולות בטוחים, ויתור על הזכויות הלאומיות ושלילת זכות עמנו לשיבה ולהגדרה עצמית על ארץ מולדתו."

 הערות המכון:

 הוראה זו היא הבסיס לאידיאולוגיה של הרשות, לפיה כל השטח שבין נהר הירדן לים התיכון הוא פלסטיני בלבד ואין לאיש זכות לוותר על כל חלק ממנו. בעוד שרבים מאמינים בטעות, שרק חמאס שהוכרזה במדינות רבות כארגון טרור, מגדירה את כל ישראל כ"ווקף"  (כלומר, הקדש דתי באסלאם שאינו ניתן להעברה על פי חוקי האסלאם), המכון הוכיח שזוהי גם העמדה של הרש"פ/אש"ף/פת"ח.

 נראה כי ההוראה היא גם הבסיס לדרישה הפלסטינית שישראל צריכה להסכים להתאבדות לאומית ולהסכים להציף את עצמה במיליוני "פליטים פלסטינים".

  • "לאשר מחדש את ההחלטה הקודמת של ארגון השחרור הפלסטיני ביחס להחלטה 242 [של מועצת הביטחון של האו"ם] המוחקת את הזכויות הלאומיות של עמנו, ורואה את הסוגיה של עמנו כבעיית פליטים. לפיכך המועצה דוחה את ההחלטה הזו ומסרבת לעסוק בה בכל רמה שהיא, ערבית או בינלאומית, לרבות בוועידת ג'נבה."

הערות המכון:

בעוד שכיום, פלסטינים רבים ותומכיהם מציינים בטעות את החלטה 242 של מועצת הביטחון של האו"ם כיסוד של לדרישתם מישראל לסגת ממה שהם מכנים "השטחים הפלסטיניים הכבושים," הרי שב"תכנית השלבים," אש"ף דחה את החלטה 242 בטענה שהיא "מוחקת את הזכויות הלאומיות של עמנו, ורואה את הסוגיה של עמנו כבעיית פליטים."

למותר לציין, החלטה 242 אינה מזכירה את קיומו של "עם פלסטיני" ובוודאי אינה מתייחסת ל"שטחים פלסטינים" כלשהם.

להלן קטע ארוך יותר מהערותיו של מוופק מַטַר והטקסט המלא של תכנית 10 הנקודות/השלבים של אש"ף:

מתוך המאמר של מוופק מטר:

כותרת: "לא נריב עם 'ישראל' שלהם, אלא ניקח מהם את הזכות בכוח"

מי שמפיצים בנאומיהם ובהצהרותיהם את השמועה שהנשיא אבו מאזן משליך את יהבו על הממשלים האמריקניים לדורותיהם, או על מפלגות ועל תוצאות הבחירות במערך הכיבוש (ישראל) [הסוגרים במקור - העורך], מן הראוי היה שיקראו את ספריו, שנכתבו למען ההיסטוריה. מן הראוי היה שיקראו כל מילה בנאומיו המכוונים לעם הפלסטיני או לעמי העולם, למדינותיו, לממשלותיו ולמנהיגיו בפורומים הבינלאומיים, ובאופן ספציפי בעצרת הכללית של האו"ם – היורש של חבר הלאומים, אשר העניק לישראל תעודת לידה מזויפת במסגרת הקנוניה הגדולה ביותר נגד העמים, שאותה ביצעו המדינות הקולוניאליסטיות המנצחות במלחמת העולם הראשונה.

אם הם יקראו בנפש חפצה, אולי הם יבינו את ההשלכות ואת יעדיו של הנשיא אבו מאזן, בהתמקדותו בשני מסלולים מקבילים של המאבק הלאומי הפלסטיני: הראשון בשטח, על אדמת פלסטין, באמצעות התנגדות עממית-בדרכי-שלום [הערת עורך: מונח שהפלסטינים משתמשים בו, והוא כולל גם שימוש באלימות ובטרור] על כל משמעויותיה, דרישותיה ושיטותיה. והשני, [מסלול] משפטי, מדיני ודיפלומטי בפורומים הבינלאומיים, שיבסס את פלסטין על מפת העולם מבחינה גיאוגרפית, ויבסס אותה במשפט הבינלאומי.

בשטח ישנה הוכחה לכך שאנו בעלי הזכות ההיסטורית והטבעית, ואילו שם, בפורומים [הבינלאומיים], חייבים להסיר את הלגיטימיות המזויפת של ישראל ואת ההחלטות המקפחות שהתקבלו על ידי חבר הלאומים ויורשו, האו"ם. זאת באמצעות החלטות שידגישו את זכותו ההיסטורית והטבעית של העם הפלסטיני, גם אם באופן חלקי, כפי שקרה בהחלטה 67/19 לשנת 2012, כאשר השגנו החלטה בדבר צירוף פלסטין לאו"ם כחברה משקיפה...

חזונו ארוך הטווח של מנהיג תנועת השחרור הלאומית, אבו מאזן, משמעותו לקחת בכוח את הזכות ההיסטורית והטבעית של העם הפלסטיני מידי המדינות הקולוניאליסטיות, אשר ביצעו את הפשע הנורא ביותר בתולדות האנושות: הקמת הבסיס הקדמי שלהן (ישראל) [סוגריים במקור], בעקבות מעשי טבח, מלחמות, עקירה, גירוש והשמדה. איננו משליכים את יהבנו על המדינות הקולוניאליסטיות הללו, ובראשן ארה"ב; אנו ניקח מהן בכוח את מה שנוכל מזכויותינו, מפני שאנו מבינים כי הן אלה שקובעות מה יעלה בגורל "ישראל" שלהן, שבשום אופן איננו רבים איתה על הזכות על אדמתנו. זאת משום שארץ מולדתנו פלסטין שייכת כולה לעם הפלסטיני, גם אם אנו מתייחסים בגישה מציאותית להחלטות המוסדות הבינלאומיים.

נכון שאנו, בני העם הפלסטיני כאן על אדמת מולדתנו פלסטין, נאבקים בצבא הכיבוש הישראלי, במתנחלים, בממשלתם ובמערך שלהם, שמכונה "מדינת ישראל". אך למען האמת – לפי ההיגיון של דמות המנהיג המדיני [עבאס], הרואה לטווח ארוך ומעמיקה בקריאת ההיסטוריה הקרובה אלינו ואל אדמתנו מבחינה כרונולוגית וגיאוגרפית – אנו נאבקים כדי לקחת בכוח את אדמתנו, בשל היותה זכות היסטורית וטבעית מקודשת. אנו נאבקים כדי לקחת בכוח ולשחרר כל טפח מאדמתנו מידי שליחתן של המדינות הקולוניאליסטיות (ישראל) [סוגריים במקור] באמצעות מדיניות השלבים, שהרי המדינות הקולוניאליסטיות העושקות, אשר ביצעו את הפשע הנורא ביותר נגד האנושות בהיסטוריה המודרנית, גזלו את הזכות ההיסטורית והטבעית של העם הפלסטיני בשלבים. זאת על אף שהייתה להן עוצמה חומרית וצבאית המאפשרת להשתלט [על פלסטין] ולהשיג את מטרתן בבת אחת!

[העיתון הרשמי של הרש"פ, אל-חיאת אל-ג'דידה, 26/07/2022]

המונחים "התקוממות/התנגדות בדרכי שלום" ו"התקוממות/התנגדות עממית" משמשים את מנהיגי הרשות לעתים להתייחסות למחאה בלתי אלימה ולעתים להתייחסות לפיגועי טרור קטלניים ולגלי טרור. לדוגמה, מחמוד עבאס הגדיר כ"התקוממות עממית בדרכי שלום" את הטרור הרצחני במהלך גל הטרור 2015 -2016 ("אינתיפאדת הסכינים"), שבו נהרגו 40 בני אדם (36 ישראלים, 1 פלסטיני, 2 אמריקאי ואחד אריתראי). ומאות נפצעו בפיגועי דקירה, ירי ודריסה. עבאס אמר: "אנחנו רוצים התקוממות עממית בדרכי שלום, וזה מה שזה". בזמן שאבו מאזן אמר זאת, 14 ישראלים כבר נרצחו.

התכנית הפוליטית של אש"ף / תכנית 10 הנקודות –

המושב ה-12 של המועצה הלאומית הפלסטינית (1-9 ביוני, 1974, קהיר) –

המסמך אינו של האו"ם

המועצה הלאומית הפלסטינית:

על יסוד האמנה הלאומית הפלסטינית, ועל סמך התכנית הפוליטית שהותוותה במושב האחד-עשר [של המועצה הלאומית הפלסטינית] בתאריכים 6-12 בינואר 1973; ומתוך האמונה שאי-אפשר לכונן שלום צודק ובר קיימא באזור, אלא אם עמנו הפלסטיני יחזיר לעצמו את מלוא זכויותיו הלאומיות, ובראש ובראשונה זכותו לשיבה ולהגדרה עצמית על כל אדמת המולדת; ולאחר לימוד הנסיבות הפוליטיות החדשות שנוצרו בתקופה שבין מושב המועצה הקודם למושב הנוכחי, החליטה המועצה הלאומית הפלסטינית כדלקמן:

1. לאשר מחדש את ההחלטה הקודמת של ארגון השחרור הפלסטיני ביחס להחלטה 242 [של מועצת הביטחון של האו"ם] המוחקת את הזכויות הלאומיות של עמנו, ורואה את הסוגיה של עמנו כבעיית פליטים. לפיכך המועצה דוחה את ההחלטה הזו ומסרבת לעסוק בה בכל רמה שהיא, ערבית או בינלאומית, לרבות בוועידת ג'נבה. 

2. ארגון השחרור ישתמש בכל האמצעים, ובראשם המאבק המזוין, כדי לשחרר את השטח הפלסטיני ולהקים רשות לאומית עצמאית לוחמת עבור העם, על כל חלק מהשטח הפלסטיני שישוחרר. זה יצריך שינויים נוספים במאזן הכוחות לטובת עמנו ומאבקו.

3. ארגון השחרור [הפלסטיני] ייאבק נגד כל הצעה להקמת ישות פלסטינית שמחירהּ הוא הכרה, פיוס, גבולות בטוחים, ויתור על הזכויות הלאומיות ושלילת זכות עמנו לשיבה ולהגדרה עצמית על ארץ מולדתו.

4. כל צעד לקראת השחרור הוא צעד לקראת מימוש האסטרטגיה של ארגון השחרור להקמת המדינה הפלסטינית הדמוקרטית, המפורטת בהחלטות הקודמות של מושבי המועצה הלאומית הפלסטינית.

5. תיאבק לצד הכוחות הלאומיים הירדניים לשם הקמת חזית לאומית ירדנית-פלסטינית, שמטרתה לכונן שלטון דמוקרטי בירדן, אשר יתלכד עם הישות הפלסטינית, שתקום כתוצאה מהמאבק הזה.

6. ארגון השחרור [הפלסטיני] יפעל להשגת אחדות במאבק בין שני העמים [הפלסטיני והירדני], ובין כל הכוחות של תנועת השחרור הערבי, המסכימים על התכנית הזו.

7. לאור התכנית הזו, ארגון השחרור [הפלסטיני] יפעל לחיזוק האחדות הלאומית, ולהעלאתה לרמה שתאפשר לה לקיים את משימותיה וחובותיה הלאומיות.

8. לאחר הקמתה, הרשות הלאומית הפלסטינית תפעל למען השגת אחדות של כל ארצות העימות, מתוך מטרה להשלים את שחרור כל השטח הפלסטיני, כצעד בדרך לאחדות [ערבית] כוללת.

9. ארגון השחרור [הפלסטיני] יפעל לחיזוק הסולידריות עם הארצות הסוציאליסטיות וכוחות השחרור והקידמה העולמיים, מתוך מטרה לסכל את התכניות של הציוֹנוּת, האימפריאליזם והריאקציה.

10. לאור התכנית הזו, הנהגת המהפכה תקבע את הטקטיקה שתשרת ותאפשר את הגשמת המטרות האלה.

הוועד הפועל של הארגון לשחרור פלסטין יעשה כל מאמץ ליישם תכנית זו, ואם ייווצר מצב המשפיע על גורלו ועתידו של העם הפלסטיני, תתכנס האסיפה הלאומית למושב מיוחד שמחוץ למניין.