|
חבר הכנסת אחמד טיבי משבח את המחבלים מרואן ברגותי, אחמד סעדאת, אבו-ג'יהאד, כרים יונס ומאהר יונס
|
טקס לציון יום השנה ה-16 למעצרו של מרואן ברגותי
חבר הכנסת אחמד טיבי: "האחים בהנהגה הפלסטינית, אחותי אום אל-קסאם [אשתו של מרואן ברגותי], חבריו לדרך של מרואן ברגותי – המפקד, הסמל, הלוחם והחבר. אין זה קל עבורי לעמוד כאן פעם נוספת, כדי לדבר על מרואן כשהוא בכלא, לאחר 16 שנה מחטיפתו. התרגלתי למרואן ברמאללה, בביר זית, בנצרת, בתוניס ובכלא. על כן, הוא הפך להיות חלק מחיינו הלאומיים והאישיים... כל מפגש עם מרואן, בין אם איתי או עם אוסאמה או עם עמיתינו, היה מפגש מחשבתי, פורה, עם מסר ומשמעות. האיש הזה, אפילו כשהוא בכלא -ובזמן שהסוהר עומד במרחק של שני מטרים או שלושה מאתנו - אתה מבחין שהוא רם, בקומתו, במבטיו, בדיבורו... בכלא הפוליטי-הלאומי, בייחוד בכלא הכובשים הזרים לתושבי הארץ הנכבשים, הרוב המוסרי הזה של הסוהרים בטל ומבוטל, וזאת משום שהחברה שמחוץ לכלא עומדת לצד האסיר, לצד הנאבק, לצד הלוחם, לצדו של מרואן, של כרים [יונס], של מאהר [יונס] ושל אחמד סעדאת, משום שהם סמלים המקריבים למען מולדתם. יום השנה למעצרו של מרואן מתרחש בו זמנית עם יום השנה ללכתו של מפקד היסטורי כביר, הוא אבו-ג'יהאד. העם הזה התרגל שמפקדיו האצילים, מוסרים את נפשם, או את חירותם כמחיר למען עמם ולמען חירות עמם. כיבד אותי - אם אנחנו נוגעים בפן האישי - כיבד אותי מרואן, חברי מרואן, לגשת בשמו, כדי לבקש את ידה של ביתנו מימאס מאל-טירה, טירה במשולש, לבנו, בננו קסאם. הרגשתי גאווה על שהוא כיבד אותי בכך, והרגשתי עצב, כיוון שהוא אינו יכול לגשת ככל אב, כדי לבקש את ידה של הכלה לבנו הבכור. כאלה הם אלו, הנלחמים ומשלמים את מחיר החירות. הם לא שמחים אפילו בשמחות קטנות, או בשמחה גדולה... בסופו של דבר, בהכרח, הם ימצאו את דרכם אל החירות... ישנה הודעה, שהפסגה הערבית תיקרא בשם 'פסגת אל-קודס.' בתור פלסטיני ובתור יו"ר ועדת אל-קודס בפנים, אני אהיה מאושר אם הכותרת הזו תתורגם למציאות. אנו רוצים פעולה, לא רוצים סיסמאות. ירושלים, שהייהוד מתפשט בה, זקוקה למי שיעמוד לצידה... בכדי שנשוב ונאשש את מה שודאי – שירושלים היא בירת פלסטין הנצחית, על חומותיה, כנסיותיה, מסגדיה, אל-אקצא שלה וכנסיית הקבר שלה... והיא היהלום שבכתר - בירת מדינת פלסטין. לא שכונה ולא שכונות – ירושלים! על עירה העתיקה, על כל מדרכותיה, ורחובותיה."
[הערוץ הישיר של הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 16/4/2018]
מרואן ברגותי – מחבל פלסטיני שעמד בראש ה'תַנְזִים' (זרוע ארגונית חמושה של פת"ח) וכעת מְרַצֶּה 5 מאסרי עולם על אחריותו לרצח 5 בני אדם בשלושה פיגועי ירי שהוא הורה על ביצועם: פיגוע ירי בירושלים (12/06/2001) שבו נרצח הנזיר היווני ציפוקסקיס גרמנוס; פיגוע ירי בתחנת דלק בגבעת זאב (15/01/2002) שבו נרצחה יואלה חן; ופיגוע ירי ודקירה במסעדת 'סִי-פוּד מרקט' בתל אביב (05/03/2002) שבו נרצחו אליהו דהן, יוסף היבי, ורס"ר סלים ברכאת. ברגותי נעצר על ידי ישראל ב-2002, ולאחר שנשפט ונאסר בישראל, הוא נבחר מחדש למועצה המחוקקת של הרש"פ מטעם פת"ח.
ח'ליל אל-וזיר (אבו ג'יהאד) – ממייסדי פת"ח, שימש כסגנו של יאסר ערפאת. עמד בראש הזרוע הצבאית של אש"ף, ותכנן פיגועי טרור רבים שבוצעו על ידי אנשי פת"ח. בפיגועים שהוא תכנן נרצחו 125 ישראלים, ובכללם אירוע הטרור הרצחני ביותר בתולדות מדינת ישראל - פיגוע "אוטובוס הדמים" בכביש החוף (11/03/1978) שבו נרצחו 37 ישראלים, מתוכם 12 ילדים.
אחמד סעדאת – מְרַצֶּה 30 שנות מאסר על עמידה בראש ארגון הטרור "החזית העממית לשחרור פלסטין." סעדאת זכה לשבחים בשידור בטלוויזיה הפלסטינית של אירוע של החזית העממית לשחרור פלסטין על אחריותו לרצח של שר התיירות רחבעם זאבי בשנת 2001, אך הוא לא נשפט על פשע זה.
כרים יונס – ערבי ישראלי המְרַצֶּה גזר דין של 40 שנות מאסר על חטיפתו ורציחתו של החייל אברהם ברומברג ב-1980, ביחד עם בן דודו מאהר יונס. תחילה נידון למאסר עולם, אך עונשו נקצב על ידי נשיא המדינה פרס ב-2012.
|
|
הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ
|
16/04/2018
|
(5 דקות.)
|
|
|
