|
אחמד טיבי משבח מחבלים "שהידים" - נאום מלא
|
המנחה: "נעבור עתה לנאום בני עמנו בפלסטין הכבושה לשנת '48, מפי הד"ר אחמד טיבי, ראש התנועה הערבית לשינוי."
טיבי: "בשם אללה הרחמן והרחום, שלום עליכם ורחמי אללה וברכותיו. בני משפחות השהידים והשהידות, אחיי בהנהגה הפלסטינית, באתי אליכם מהחצי השני של התפוז [כינוי לערביי ישראל] כדי להרכין ראשי בפני זכר השהידים ובפני משפחות השהידים וברכה לכם. בהיסטוריה של העמים ובמאבקיהם השהיד הוא שיא התפארת. אין ערך נעלה יותר מאשר השהאדה (מוות למען אללה). השהיד הוא אשר פורץ את הדרך, ומשרטט בדמו את הדרך לחירות ולשחרור. השהיד הוא סמל המולדת. ועליו אמר יקירנו, מחמוד דרוויש: 'בזכותו ובזכותם אתם תשכימו למולדת' מהגליל הנישא, מנצרת הגאה, מחיפה ועכו ויפו ולוד ורמלה, מאום אל-פחם העומדת איתן, מוואדי ערה, מטייבה האהובה שלכם, מהנגב העומד איתן - באנו להגיש לכם ברכה וכבוד, ברכת השהיד, ברכת התפארת - הברכה לכם לכולכם. הברכה לאדון השהידים, יאסר ערפאת. ברכה לסמל השני, המביט מכאן לשם, אל המשורר שלנו, מחמוד דרוויש. ברכות לאלפי השהידים במולדת ובניכר וברכות לשהידים שלנו ושלכם בתוך הקו הירוקאלה שהכובש רצה שיכנו אותם מחבלים, בעוד שאנו אומרים כי אין דבר נעלה יותר מאלה שמתו למען המולדת. לפני מספר ימים, בצעד שיש בו התרסה, קראתי את שמות שהידי הגדר, שם אחר שם, מעל במת הכנסת. זו הייתה תגובתי לניסיון ההתחמקות של הרוצח והרוצחים, [לשאת באחריות על] דם השהידה, ג'ואהר אבו רחמה. אשר נפלה מהגזים הרעילים שלהם, והצטרפה לאחיה השהיד, באסם אבו רחמה. ועל מנת להרים את קולנו - שם, כאן, ובכל מקום - ברכה לסמל ההתנגדות הגאה, כפר בלעין העומד איתן. ברשותכם, על מנת שיתאחדו התקוות והכאב והדם של העם האחד, אזכיר את השהידים של טבח כפר קאסם, והשהידים של יום האדמה, והשהידים של התפרצות אל-קודס ואל-אקצא, ואלה שאחריהם, לאחר שנת 2000 נפלו יותר מ-23 שהידים נוספים. ולכן אני מוצא חובה עליי לקרוא את שמות 13 השהידים של התפרצות אל-קודס ואל-אקצא, אשר נפלו בגליל ובמשולש, מתוך הגנה על מסגד אל-אקצא, ועליכם ועלינו כולנו. ולהלן שמותיהם: וליד עבד אל-מונעם אבו סאלח מסכנין, מוחמד ר'אלב ח'מאיסי מכפר כנא, ראמז עבאס בושנאק מכפר מנדא, אחמד אבראהים סיאם ממועאויה, איאד סובחי לואבנה מנצרת, עלאא' ח'אלד נסאר מעראבה, אסיל חסן עאסלה מעראבה, עמאד פרג' ר'נאיים מסכנין, ראמי חאתם ר'רה מג'ת, מוחמד אחמד ג'בארין מאום אל-פחם, וסאם חמדאן יזבכ מנצרת, עומר מוחמד עכאווי מנצרת, ונועל את הרשימה: מסלח אבו ג'ראד מדיר אל-בלח, אשר נפל כשהיד באום אל-פחם. אחיות ואחים. אנחנו בני עם אחד, שאני משווה אותו תמיד למשולש גיאומטרי. הבסיס שלו הם הפלסטינים בגדה ובעזה. אתם. הצלע הארוכה הם הפלסטינים בפזורה. הצלע השלישית והקטנה ביותר הם הפלסטינים של 1948. נכון שהיא הצלע קטנה ביותר ושהם הקטנים ביותר במספר, אך בלעדינו, המשולש הזה לא היה משולש. אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם הזה. כפי שנהגנו לומר שוב ושוב ואני אומר שוב 'אילולא הייתי פלסטיני, הייתי בוחר להיות פלסטיני.' איננו טוענים, אחים ואחיות, שהעם הפלסטיני הוא הטוב ביותר בעולם, אולם אין בעולם עם טוב יותר מהעם הפלסטיני ולכן יש לכבד את השהידים שלו ויש לשחרר את אסיריו האמיצים. זוהי זעקה שאנו משמיעים מכאן ומכל מקום לשחרר את אסירי החירות, האלפים שיושבים בבתי הכלא של הכיבוש, שהסוהר שלהם רוצה לתייגם כמחבלים. בהיסטוריה של העמים - כל העמים - שהשתחררו, בווייטנאם, באלג'יריה ובכל מקום בעולם, בתי הכלא של העושק והכובש היו מלאים באסירי החירות, שהפכו למנהיגי העמים שהשתחררו. ברכות לאסירינו בבתי הכלא.'לחירות האדומה יש דלת שעליה דופקת כל יד מוכתמת בדם' [שיר של אחמד שווקי]. אחיות ואחים, עמדנו בקשר עם האחים בהתאחדות הלאומית של משפחות השהידים לגבי עניין חשוב - גופות השהידים. חשפתי את העניין הזה לפני כמה שנים מעל בימת הכנסת, כאשר הגשתי שאילתה לשר הבריאות בעניין הוצאת איברים מגופות השהידים וגופות אחרות. הוא לא הכחיש זאת אז. הוא התחמק מלהשיב, ומאוחר יותר התברר שמה שאמרנו היה נכון. זהו אחד העניינים החשובים ביותר שאנו עדיין עוקבים אחריהם. אנו עוקבים אחריו עם אחיכם כאן, בהתאחדות משפחות השהידים, אך אנו עוקבים אחריו [גם] שם, וטוב שהעניין הגיע לעולם באמצעות דיווח בעיתונים העולמיים והמערביים. מדינה שטוענת שהיא דמוקרטית תתייחס כך לגופות השהידים? לפיכך, זו זכות וחובה להשיב את הגופות הללו למשפחותיהן, כדי שירוו את אדמת המולדת הזו. אחיות ואחים, הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לתת לשהידים שלנו, לאלו שהקריבו את חייהם למען חירות המולדת ועצמאותה הוא אחדות לאומית. הדבר הטוב ביותר שאנו יכולים לעשות למען השהידים הללו הוא לשים קץ למצב הפילוג [בין פת"ח לחמאס,] שפיצל את הכוח ופורר את המולדת, ושממנו הרוויחו רק אויבי האומה הזו והעם הזה, שצחקו ולגלגו. אספר לכם סיפור שקרה לי בכנסת. כשהחלו העימותים בעזה בין פת"ח לחמאס עבר לידי אחד מאנשי הימין הקיצוני אשר איננו מתרועעים בדרך כלל. אמר לי: "אני יכול לומר לך משהו?" הנהנתי בראשי. אמר: 'זאת הפעם הראשונה שבה אני מאחל הצלחה לשני הצדדים.' וזאת כאשר איש ירה על רעהו וכאשר פלסטיני נפל מאש פלסטינית. חשתי כלימה אז ואני עודני חש כלימה היום. אני אומר זאת מתוך כאב, משום שאנו רוצים שהמולדת הזו תתאחד. האתגר הגדול ביותר שניצב מולה הוא הכיבוש, והשהידים הללו הקריבו את חייהם כדי שהמולדת תשוחרר. מה נפלא העם הזה, שמנהיגו נפל כשהיד. ונפלו כשהידים אנשי ההנהגה ואלפי פעילים. כך נבנית אגדת עם, אשר רוצה להשתחרר. והעם הזה, ברוחו, יכול רק לנצח. אחיות ואחים. לאחר שאני וסאלח ראפת [מהוועד הפועל של אש"ף] ציטטנו את יקירנו מחמוד דרוויש, אני נזכר בדבריו [של המשורר העיראקי] אל-ג'וואהרי על יום השהיד ועל יום השהידים: 'יום השהיד, ברכות לך. בזכותך ובזכות המאבק, ההיסטוריה נרשמת בזכותך ובזכות הקורבנות האצילים מתנוסס בגאון נס החשבון והמספרים מתפארים בזכותך קם לתחייה הדור שתחייתו היא הכרחית ובזכותך נופלת אימה על העריצים.' אחיות ואחים, אתם זוכרים את תמונת הילד, פארס עודה, שיידה אבנים על הטנק. התמונה הזאת נכנסה להיסטוריה ולא יצאה ממנה. הילד הזה מת כשהיד שמונה ימים לאחר שצולמה התמונה הזאת הוא מת כשהיד בעודו מדקלם את השיר: 'גם אם ישברו את עצמותיי- אני לא מפחד, גם אם יהרסו את הבית- אני לא מפחד.' העם הזה, עם הרוח הזו, לבטח ינצח. ברכות לשהידים הילדים! ברכות לשהידים הילדים, אשר נפלו מאש הטנקים של המדינה שמתיימרת להיות דמוקרטית ומכנה את בני החורין כמחבלים. גורלם של העריצים יהיה רק להישבר, וגורלו של העם הזה יהיה רק להשתחרר. מי שרואה את קבר השהיד הוא עד. ועל המצבה הזאת נכתב, ונקרא זאת כולנו יחדיו: 'התפארת והנצח לשהידים הטהורים שלנו, ועיניי הפחדנים לא ידעו מנוחה.'"
|
|
הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ
|
09/01/2011
|
(1 דקות.)
|
|
|
