|
ילדים פלסטינים: המוות כשהיד הוא מתוק
|
ולאא', בת 11: "השהאדה זה משהו יפה מאד מאד. כל האנשים מייחלים ל'שהאדה'. מה יכול להיות יותר טוב מללכת לגן-עדן?"
מנחה: "מה יותר טוב: שלום וזכויות מלאות לעם הפלסטיני, או 'שהאדה'?"
ולאא': 'שהאדה.' אני אקח את זכותי לאחר ההפיכה לשהידה."
מנחה: "יוסרא, את מסכימה לדברים האלו?"
יוסרא: כמובן שה'שהאדה' טובה יותר. איננו רוצים בחיים האלה, אנו רוצים את חיי העולם הבא. אין לנו מה להרויח מהחיים האלה, רק מחיי העולם הבא."
מנחה: "את באמת אוהבת את המוות?"
יוסרא: המוות איננו 'שהאדה.'"
מנחה:"אני מתכוון להיעלמות שאחרי המוות."
יוסרא: "אף ילד לא אוהב את המוות. ילדי פלסטין אימצו את העיקרון כי ה'שהאדה' טובה מאוד. כל ילד פלסטיני, נניח בן 12, אומר: 'הו אלוהים, הלואי ואהיה שהיד.'"
מנחה: "יש לנו שיחה מסאברין ברמאללה."
סאברין: "איאת אל-אח'רס [מחבלת מתאבדת שהתפוצצה בירושלים] כאשר התפוצצה, היתה בת 17..."
מנחה: "סאברין, את תומכת או מתנגדת?"
סאברין: "בודאי שאני בעד ההתפוצצות, כי זו זכותנו."
מנחה: "סאברין, כעת, האם זה טבעי שאיאת אל-אח'רס הולכת לפוצץ את עצמה?"
סאברין: "כמובן, זה מצב טבעי."
|
|
הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ
|
09/06/2002
|
(1 דקות.)
|
|
|
